# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/20/

וזה בחינת אסור לקרות לרבו בשמו (יורה דעה, סימן רמב, סעיף טו), כי עקר הידיעה הוא בבחינת שם, כמבאר בהתורה 'וביום הבכורים־הסתרה' (סימן נו לקוטי חלק א), עין שם היטב. וזה בחינת מחלקת קרח שחלק עצמו ממשה רבנו, שעקר הגדלת שם ה' על ידו, כי על ידו יכול כל אחד מישראל להכלל שמו בשם ה' על־ידי שנכלל בשם הצדיק, שכבר השלים את שמו בתכלית השלמות ונכלל בשם ה', שזה עקר מלוי שם ה', כי שמו משתף בשמנו (ירושלמי תענית פרק ב, הלכה ו), וכל אחד לפי תקון מעשיו כן נכלל שמו בשם ה' ונשלם שמו יתברך, כביכול, ונתגדל ונתקדש יותר. ולהפך על־ידי פגם ועברה פוגם ומשקר ב'שמא דמלכא' (בשמו של המלך), וכאלו ממעט שמו חס ושלום, ועל־כן אנו אומרים ומבקשים: 'ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול'. והצדיק שזכה לתכלית השלמות כבר השלים את שמו ונכלל בשם ה'. ולא עוד אלא שיש בכחו להעלות הטוב שבכל אחד מישראל לכללו בשם ה', כי כלל ישראל, כל מי שעדין שם ישראל נקרא עליו, אף־על־פי שהוא כמו שהוא, עדין יש לו איזה אחיזה וכלליות בשם ה' - מאחר שנקרא על שם ישראל שהם כלולים בשמא דמלכא, כי שמו יתברך נקרא עלינו ה' אלקי ישראל, אבל עקר הכלליות על־ידי הצדיק האמת שכבר השלים שמו בתכלית השלמות.

וכל מי שנקרא על שם הצדיק - הוא נכלל בו, ועל־ידי־זה הוא נכלל בשם ה', אבל 'החולק על הצדיק כחולק על השכינה' (סנהדרין קי.), כי חולק עצמו משם ה', כי אי אפשר להכלל בשם ה' כי אם על־ידי הצדיק שהשלים מעשיו בתכלית הקדשה והשלמות, שהוא נכלל באמת בשלמות בשם ה', ועל ידו יכולין הכל להכלל בשם ה' וכנ"ל.

וזהו בחינת פגם העצום של מחלקת קרח שחלק עצמו מהשם־יתברך על־ידי שחלק על משה רבו בבחינת "ויקח קרח" - "ואיתפלג קרח". שחלק עצמו ועדתו משם ה' על־ידי שחלק על משה, ואמר שהוא בעצמו יודע שם ה', כמו שכתוב (במדבר טז, ג): "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'" וכו'. שאמר ששם ה' הוא בתוך כל העדה.

והאמת הוא כן, אבל עות ופשע מאד במה שרצה להטעות את עצמו ואת ישראל כאלו שם ה' בתוך ישראל בלי הצדיק משה רבם, כי האמת שהשם־יתברך בתוך ישראל, אבל הכל על־ידי הצדיק משה רבנו. אבל תכף כשחולק על משה, שהוא הרב האמת, הרי עוקר עצמו ואת השומעים למחלקתו משם ה', כי אי אפשר להכלל בשם ה' כי אם על־ידי הרב האמת וכנ"ל. וזה שקרא הכתוב את עדת קרח 'אנשי שם', כי זה היה עקר הפגם שרצו לעשות לעצמן שם לחלק עצמן ממשה מחמת גסותם, שרצו שיהיה להם שם וכבוד ופרסום. ועל־כן עקר ההתקרבות להשם־יתברך הוא על־ידי בחינת בטול הגאות והכבוד, שהם בחינת שם, ולבטל עצמו וכבודו ושמו נגד שם כבוד מלכותו כי 'ענוה גדולה מכלם' (עבודה זרה כ:). וכן אי אפשר להתקרב להצדיק והרב האמת כי אם על־ידי שמבטל שמו וכבודו בתכלית הבטול, ואז יזכה להכלל בשם הצדיק ועל־ידי־זה הוא נכלל בשם ה'. ועליו נאמר (יואל ג, ה): "והיה כל הנקרא בשם ה' ימלט וכו', ובשרידים אשר ה' קרא":