# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/21/

ועל־כן אסור לקרות לרבו בשמו, כי שמו נכלל בשם ה', שנאמר עליו (פסחים נ.): 'זה שמי לעלום'. כי עקר הידיעה הוא בחינת השם וכנ"ל. וכל מה שמקבל מרבו - צריך לידע שעדין אינו יודע כלל, כי "כפלים לתושיה" (איוב יא, ו), כי "מאד עמקו מחשבותיו" (תהלים צב, ו), כי דבריו הם כמעין הנובע, והם בחינת (משלי כ, ה): "מים עמקים עצה בלב איש". וצריכין בכל פעם לעין היטב בדבריו הקדושים, ולחתר ולשאב מהם עצות נפלאות באפן שיוכל להציל את עצמו משטף מים רבים של זה העולם. וכל מה שידע ויוציא מדבריו - צריך לידע ולהבין ולהאמין שעדין אינו יודע כלל עד היכן מגיעים עמקות דבריו העמקים מני ים וכו'. רק במה שהרשה - יכול להתבונן מהם עצות לעבודתו יתברך כפי מדרגתו, אבל עצם תורתו ואפלו שיחותיו הקדושות אי אפשר להשיג בשום אפן וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סח.): 'הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא' וכו'.

וזה בחינת העלמת שם רבו - שאסור להזכירו בשמו, כי שמו הוא דעתו שהוא נעלם וסתום ממנו בתכלית ההעלם, כי שם רבו נכלל בשם ה' שנאמר עליו "זה שמי לעלם" - 'לעלום' וכנ"ל. וביותר האסור בשם של פלא (יורה דעה סימן רמב, סעיף טו), זה רמז, כי יש רבי ששמו 'פלא' הפלא ופלא (עין חיי מוהר"ן סימן רנו), בבחינת (ישעיה ט, ה): "ויקרא שמו פלא יועץ", שעצות שלו הם נפלאות תמים דעים בבחינת (שם כה, א): "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן". ועל־כן אסור להזכיר שמו ביותר, כי עליו נאמר (שפטים יג, יח): "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי":