# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/23/

וזה בחינת הכבוד שמחיבים לכבד את רבו, כי איתא בדבריו ז"ל (סימן לז) ששרש הכל הוא הכבוד, כי הכבוד הוא שרש התורה, כי 'כל מה שברא הקדוש־ברוך־הוא לא בראו אלא לכבודו' וכו' (אבות ו, יב), דהינו שיקימו את התורה, שעל־ידי־זה נתגדל כבודו יתברך. ועל־כן כל מה שמכבדין את רבו - יותר מעוררין ביותר ויותר שרשי התורה, ועל־ידי־זה משפיע עליו הרב התגלות התורה יותר ויותר, וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (סימן קכו): שבכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי היה מגלה להם תורה יותר וכו', הינו כנ"ל, שעל־ידי השבח והכבוד שהגדילו אותו - על־ידי־זה השפיע עליהם התגלות התורה יותר, וכנ"ל.

וזה 'הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או אפלו אות אחת חיב לנהג בו כבוד וכו' ואין כבוד אלא תורה', ואינו מובן על־פי פשוט כלל. ועל־כן באמת נדחקו רש"י ורשב"ם ז"ל וכל המפרשים בפרושו, כמובא בספר מדרש שמואל, עין שם. [עד שמחמת זה קצת גורסים נסחא אחרת, עין שם]. אבל על־פי הנ"ל יש להבינו היטב, הינו שהתנא מבאר, שעקר תכלית הכבוד שחיב לכבד את רבו הוא התורה, דהינו מה שזוכה על־ידי הכבוד שמכבד את רבו שתתגלה התורה יותר ויותר וכנ"ל, וזה עקר שלמות הכבוד. וכל מי שלא זכה עדין לכבד את רבו בכבוד זה, עד שיזכה על־ידי־זה להוציא לאור תעלומות החכמה שיגלה לו רבו על־ידי־זה יותר תעלומות חכמת התורה האמתית - עדין לא הגיע לכבד את רבו כראוי. וזהו 'אין כבוד אלא תורה', שאין שום כבוד נחשב אלא תורה, דהינו כשנמשך על־ידי גדל הכבוד התגלות התורה ביותר וכנ"ל. וזהו שמסים, שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג, לה) ותמימים ינחלו טוב (שם כח, י), הינו על־ידי הכבוד, שהחכמים שהם הרבנים האמתיים נוחלים מתלמידיהם שמכבדין אותם, על־ידי זה 'ותמימים', שהם התלמידים שנקראים תמימים, כי עדין לא זכו לעמקות החכמה, רק הולכים בתמימות ומתיגעים ביגיעות וטרחות לשמש ולכבד את רבם בכל כחם, על־ידי־זה 'ינחלו טוב', ואין טוב אלא תורה, כמו שכתוב וכו' (אבות ו, ג). כי על־ידי הכבוד והשמוש שמשמשין ומכבדין את רבם על־ידי־זה זוכין לקבל ולהמשיך התגלות התורה מרבם בכל פעם כנ"ל.

ועל־כן הזהיר התנא שאפלו הלומד פרק אחד וכו' או אפלו אות אחת חיב לנהג בו כבוד וכו'. כי מי שיזהר בזה, בודאי יזכה לקבל תורה מרבו, כי אם יהיה יקר בעיניו אות אחת שמקבל מרבו ויכבדו, על־ידי־זה יזכה שרבו ישפיע עליו תורה יותר וכנ"ל. וכן בכל פעם על־ידי כל כבוד וכבוד שיכבד את רבו יותר ויותר - יזכה להמשיך בכל פעם תורה יותר ויותר, כי אין כבוד אלא תורה וכנ"ל, כי החכמה אמתית שמקבלין מהרב האמת, היא בבחינת (נחמיה כג, ה): "מעין היוצא מבית ה'", שבתחלה הוא קצר כקרני חגבים וכו' ואחר־כך מתפשט והולך מתפשט והולך עד אשר נעשה נחל אשר לא אוכל לעבר וכו' (יומא עז:), והכל על־ידי השמוש והכבוד וכנ"ל: