# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/24/

וזה בחינת (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". ודרשו רבותינו ז"ל (קדושין לב:): 'יכול אפלו זקן אשמאי, תלמוד לומר והדרת פני זקן - זה קנה חכמה'. ולכאורה אינו מובן, כי אם כן, שנלמד מן "והדרת פני זקן" שפרוש "מפני שיבה תקום" הוא דיקא 'זקן שקנה חכמה', אם כן אין צריכין לקום ולהדר כי אם הזקן שקנה חכמה שהוא התלמיד חכם, ולמה פסקו הפוסקים (יורה דעה סימן רמד סעיף א) שאפלו אם אינו תלמיד חכם חיבים לכבדו כשמגיע לזקנה ושיבה, רק שלא יהיה רשע שהוא זקן אשמאי? אך באמת עקר הכבוד וההדור הוא בודאי רק ל'זקן זה קנה חכמה' שהוא התלמיד חכם האמת שקנה חכמה, 'קנה' דיקא בבחינת (משלי כג, כג): "אמת קנה", כי עקר החכמה היא אמת, ואמת צריכין לקנות דיקא, ואי אפשר לזכות אליו בחנם, כי אי אפשר לזכות אל החכמה האמתיית שהיא יראת שמים, כמו שכתוב (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה יראת ה'", כי אם על־ידי יגיעות הרבה, שעל־ידי־זה קונה האמת שהיא החכמה אמתית.

ועל־כן צריכין לכבדו בקימה והדור, כמו שכתוב: "והדרת פני זקן". כי הוא זכה להדרת פנים, שהוא אור הפנים, בחינת (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים". כי עקר אור הפנים הדרת פנים הוא אמת, בחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב", בחינת (תהלים כד, ו): "מבקשי פניך יעקב סלה", כמובא בדבריו ז"ל (סימן כג), שיעקב הוא בחינת אמת, שהיא בחינת אור הפנים, הדרת פנים. ועל־כן הזקן שקנה חכמה, עקר החכמה הוא אמת, בחינת "אמת קנה" כנ"ל, שהוא אור הפנים הדרת פנים, על־כן בודאי מגיע לו כבוד והדרת פנים, בחינת "והדרת פני זקן".

אבל מחמת זה בעצמו צותה התורה לכבד גם הזקן ממש, כשמגיע לשיבה שהוא בן שבעים שנה, אף־על־פי שאינו חכם, רק שלא יהיה רשע, שהוא זקן אשמאי. כי הכל בשביל הכבוד הזקן האמתי שקנה חכמה, כי 'כל העולם כלו לא נברא אלא לצות לזה', ובשביל זה וכו' (ברכות ו:).

כי אי אפשר שיהיה החכם יחידי בעולם. ועל־כן חיות הכל הוא בשביל הצדיק החכם האמתי שקנה חכמה באמת, כי עקר החיות הוא אמת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז.): שאמת הוא "סמא דחיי" (רפואה של החיים), כי עקר מה שבא האדם לעולם הוא בשביל הבחירה כדי שיקנה וירויח שכר עולם הבא על־ידי מעשיו הטובים שעשה בזה העולם, שהיה לו יצר הרע כזה ומונעים כאלה ושבר הכל ובחר בטוב. ועקר הבחירה הוא לברר האמת מהשקר שהוא הרע והטמאה וכו' כנ"ל. ועקר האמת זוכה - זה שתקן מעשיו כראוי בתכלית השלמות שהוא הצדיק האמת, שהוא ה'זקן שקנה חכמה', שהוא האמת כנ"ל, שזה עקר החיות כנ"ל. אבל אם כן, מהיכן מקבלין חיות שאר בני העולם מאחר שלא זכו לברר האמת בשלמות, כי אין מעשיהם עולים יפה, אך כל חיותם הוא על־ידי הצדיק שעל ידו נמשך חיות לכל כידוע, שעקר החיות הוא על־ידי ה'צדיק יסוד עולם', שעל ידו השם־יתברך מחיה ומקים הכל, כי כל העולם נברא בשבילו כידוע, ועל־כן כל מי שסמוך יותר אל הצדיק - הוא מקבל חיות יותר.

ועל־כן צריכין לכבד גם את הזקן בשנים, אף־על־פי שאינו חכם ובלבד שאינו רשע שהוא זקן אשמאי. ועקר הזקן אשמאי שהוא הרשע הוא החולק על הצדיק, כי באמת כל ישראל נקראים צדיקים, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך ישראל כלם צדיקים". כי יש בכל אחד מישראל נקדה טובה שהיא בחינת צדיק, כמו שמבאר במקום אחר (סימן לד). אבל מחמת מעשיו שאינם כראוי נתפסה ונתעלם בחינת צדיק שבו שהוא הנקדה טובה שבו. ועל־כן עקר תקון כל האדם הוא הצדיק האמת שהשלים מעשיו בתכלית השלמות, וכל הנקדות טובות שהוא בחינת נקדות צדיק - כלולים בו. וכל מי שנכלל ומקרב אליו - מאיר בחינת הנקדה טובה שבו, ועל־כן גם הוא בכלל צדיק, אבל החולק על הצדיק עוקר עצמו משרשו, ואין יכול להאיר בו בחינת צדיק שבו.

ועל־כן הוא דיקא נקרא 'רשע' שהוא הפך הצדיק, מאחר שנתרחק ונתהפך מהצדיק ונתעלם נקדתו הטובה ששרשה וחיותה מהצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחינת זקן אשמאי שהוא הרשע, כי עקר הרשע הוא החולק על הצדיק והוא הפך הצדיק. ועל־כן הוא רשע, כי הפך הצדיק הוא רשע וכנ"ל. אבל כל מי שאינו חולק על הצדיק, אף־על־פי שאינו חכם, מאחר שמגיע לזקנה ושיבה - צריכין לכבדו. כי כבר מבאר, שעקר החיות הוא אמת.

ועל־כן מאחר שכבר חי ימי חייו שהם שבעים שנה, ולא חלק עצמו משרש חיותו שהוא הצדיק האמת, בודאי זכה בימי חייו לברר איזה נקדות אמת שבשביל זה בא לעולם כנ"ל. ועל־כן בודאי ראוי לכבדו אף־על־פי שאינו חכם, אף־על־פי־כן צריכין לכבדו מחמת זקנתו ושיבתו, כי גם הוא מקבל ויונק מכבוד והדור פני הזקן דקדשה שקנה חכמה, מאחר שזכה לחיות שבעים שנה ואינו חולק על הצדיק, על־כן הוא מקבל ויונק חיות אמתי שהוא אמת, שמשם עקר הכבוד וההדרת פנים כנ"ל.

וזהו: " מפני שיבה תקום". יכול אפלו זקן אשמאי, שהוא הרשע החולק על הצדיק שהוא הפך הצדיק, תלמוד לומר: "והדרת פני זקן" - 'זה קנה חכמה'. הינו שהפסוק "מפני שיבה תקום" נסמך ל"הדרת פני זקן", הינו לומר, שכל מי שהוא בכלל "והדרת פני זקן" - שאינו חולק על הצדיק הזקן דקדשה, על־כן כשמגיע לימי זקנה ושיבה צריכים להדרו גם־כן אף־על־פי שאינו חכם, כי גם הוא מקבל מבחינת הדרת פנים על־ידי ימי זקנותו ושיבתו, שכבר חי שבעים שנים, שכל החיות נמשך מאמת, מהדרת פנים, מהזקן דקדשה, אבל זקן אשמאי שהוא החולק על הצדיק - אינו בכלל קימה והדור כלל, מאחר שחלק עצמו משרש חיותו, מהזקן דקדשה מהאמת, וכל חיותו מהסטרא אחרא שהוא אנפין חשוכין, שעליהם נאמר (שמואל־א' ב, ל): "ובזי יקלו". על־כן בודאי אין מגיע לו שום כבוד אפלו בימי שיבה.

ויש לרמז, שבשביל זה קראוהו את הרשע והחולק בשם 'זקן אשמאי', לרמז, שעקר הרשע הוא החולק על הצדיק האמת שנקרא בשביל זה 'זקן אשמאי' הפך הנסמכין על הצדיק האמת, שעליהם נאמר (תהלים לד, כג): "פדה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החסים בו". אבל זה החולק עצמו מהצדיק האמת הוא נקרא אשמאי לשון 'אשם', הפך החוסים בצל הצדיק האמת שהם בבחינת " ולא יאשמו כל החסים בו". אבל החולק הוא נקרא אשמאי, כי הוא אשם אשם בה' ובתורתו הקדושה, מאחר שחלק עצמו מהצדיק האמת שהוא שרש וחיות הכל, וכנ"ל. וזה בחינת מה שהתודו על שפגמו וחלקו על יוסף, שהוא בחינת הצדיק האמת, אמרו (בראשית מב, כא): "אבל אשמים אנחנו על אחינו" וכו'. כי זה עקר האשם, כשחולקין על הצדיק האמת וכנ"ל הפך ולא יאשמו כל החסים בו כנ"ל, ועל־כן נקרא זקן אשמאי כנ"ל. נמצא, ש"והדרת פני זקן" נסמך ל"מפני שיבה תקום", לומר שעקר קימה והדור בפני הבעל שיבה הוא רק מי שהוא סמוך להזקן דקדשה, דהינו שעל כל פנים אינו חולק עליו, וכנ"ל: