# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/26/

וזה בחינת 'חיב אדם ללמד את בנו תורה וכן את בן בנו וכו', שנאמר (דברים ד, ט): "והודעתם לבניך ולבני בניך". כי עקר המצוה להניח בנים הוא בשביל הגדלת שמו יתברך, כי על־ידי הבנים נשאר שם וזכר אדם בעולם, כמו שכתוב לענין יבום (שם כה, ו): "ולא ימחה שמו מישראל". ובודאי אין החיוב להניח בנים בשביל שישאר שם האדם בעצמו, כי במה נחשב הוא האדם בחייו, ומכל שכן לאחר מותו, ומה חפצו בביתו אחריו, ומה לו בזה אם ישאר שמו בעולם. אדרבא, הפסוק מתלוצץ מזה, כמו שכתוב (תהלים מט, יב): "קראו בשמותם עלי אדמות" וכו', אך עקר המצוה להשאיר בנים, כדי שיהיה נשאר שמו וזכרו בעולם - הוא רק בשביל הגדלת שם כבודו יתברך, כי ישראל כלולים בשמו יתברך, וכל מה שנתרבה אחד מישראל, כביכול, נתרבה ונתגדל ונתעלה שמו יתברך, כי שמו משתף בשמנו (ירושלמי תענית פרק ב, הלכה ו). ועל־כן כל עבודת האדם היא להשלים שמו שהוא נפשו וחיותו, שיוכל להכלל בשמו יתברך, שיתגדל ויתקדש שם כבודו יתברך על ידו. ועל־כן תחלת השאלה ששואלין את האדם לאחר מותו כשמביאין אותו לדין הוא אם זוכר שמו, כמובא בכל הספרים (ראשית חכמה, שער היראה, פרק יד). כי בזה כלול הכל, כל מה שעשה כל ימי חייו, שכמו כן משלים שמו כנ"ל, וכמו כן זוכה לזכרו לאחר מיתתו.

וזה שיסדו לנו הקדמונים שיאמרו הבנים קדיש אחר אביהם ואמם, כי עקר הקדיש הוא הגדלת שמו יתברך, כמו שאומרים: יתגדל ויתקדש שמה רבא וכו', אמן יהא שמה רבא וכו'. כי זה עקר תקון נפש הנפטר - כשזוכה שבניו מגדלים ומקדישין שמו יתברך, שבשביל זה עקר המצוה להניח בנים אחריו כנ"ל. ועל־כן 'חיב אביו ללמד בניו תורה', כי עקר הגדלת שם כבודו יתברך על־ידי שנתרבין נפשות ישראל הוא רק על־ידי התורה, שהיא שמא דקדשא בריך הוא. וכל מה שבניו עוסקים ביותר בתורה ומקימין יותר את התורה - כמו כן יגדל שמו יותר.

וזה בחינת מה שחיב ללמד את בנו ואת בן בנו, כי כבר מבאר, שעקר הגדלת שמו יתברך על־ידי עבודת האדם שבזה העולם הוא על־ידי שמברר האמת מן השקר דיקא וכנ"ל. וזה עקר חיוב עסק התורה כל ימי חייו ביום ובלילה וללמד בניו ובני בניו, כי הכל בשביל ברור האמת.

כי האמת קשה מאד לברר, וצריכין יגיעה גדולה לזה כל ימי חייו, עד שיזכה לברר לפי בחינתו איזה חלק מהאמת. כי עצם האמת בשלמות אי אפשר לגלות עד הסוף האחרון כנ"ל (אות יב), רק עתה מברר כל אחד איזה בחינה וחלק כפי עבודתו. כמו למשל, בהתורה שבנגלה שזה זוכה לברר הלכות אלו וזה מברר הלכות אלו, וגם זה אינו בשלמות, כי אין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קלט.). אך אף־על־פי־כן, צריך כל אחד לברר ולהתיגע "לאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא" - לברר איזה הלכות באמת כפי בחינתו. מכל שכן וכל שכן בפנימיות התורה, מכל שכן וכל שכן בקיום התורה, שהוא העקר העולה על הכל, שזה הלמוד של עצות ותחבולות איך לזכות להתעורר באמת לקים את התורה ולהיות חזק בנקדת אמתתו כל ימי חייו וכו' - זה הלמוד הוא עמק מאד ואי אפשר להשיגו כי אם על־ידי יגיעה רבה, ולהתאבק הרבה בעפר רגלי חכמים אמתיים, ואז יזכה לברר איזה אמת כפי בחינתו.

אבל עדין צריכין לברר האמת יותר ויותר בכל דור ודור, ובשביל זה צריכין להניח בנים אחריו ובני בנים וכן לדורות, כדי שכל אחד יברר האמת כפי תורתו ועבודתו שיזכה על־ידי בחירתו. וזה בחינת מה שאיתא בכתבי האר"י ז"ל כמה פעמים, שברור הניצוצות הקדושים אי אפשר לבררם בדור אחד, וצריכים לבררם כל ימי חייו עד שיברר איזה חלק מהם. וכן בכל דור ודור עד שישלם הברור, ואז יבוא משיח, עין שם.

ועקר ברור כל ניצוצות שבעולם הוא ברור האמת הנ"ל, כי ניצוצות הם ניצוצי אמתת אלקותו יתברך, כי הם חלק אלקי ממעל כידוע, רק שנפלו למקום שנפלו, ועקר נפילתם על־ידי חטא אדם הראשון וחטאי כל הדורות שאחריו, שבאים על־ידי עצת הנחש עצת שקר שמטעה את האדם בשקריו וכזביו והטעותיו ומרמותיו בלי שעור, עד שמכשילו במה שמכשילו ומרחיקו מן האמת שעל־ידי־זה נפלו כל הניצוצות שהם חלקי האמת למקום שנפלו.

וזה בחינת מה שכל הרשעים והרחוקים מן האמת, בכל מקום שיש איזה ניצוצות קדושות גבוהות יותר, כשאינו זוכה לבררם, הוא נכ של יותר בעברות יותר ומכשיל ורודף את האמת יותר, כי זה עקר נפילת הניצוצות שהם בחינת חלקי האמת שעל־ידי נפילתם מהפך האמת להשקר. ודיקא על־ידי האמת המטעה שלו עושה מה שעושה, ורודף וחולק על האמת הברור, מחמת שאומר שהאמת היא אצלו. והכל מחמת הניצוצות, שהם חלקי האמת שהם אצלו בבחינת נפילה, שעל ידם דיקא הוא מהפך טוב לרע אור לחשך וכו', כמו שכתוב (ישעיה ה, כ): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים אור לחשך וחשך לאור" וכו'. וזה כל עבודת האדם כל ימי חייו, וכן מדור לדור - לברר האמת על־ידי תקון מעשיו, שזהו בעצמו ברור הניצוצות שצריך כל אדם לברר שבשביל זה בא לעולם. ובשביל זה מחיב להניח בנים אחריו, הכל בשביל ברור האמת שהוא הגדלת שם ה', כי (תהלים קיז, ב): "אמת ה' לעולם", וחותמו של הקדוש־ברוך־הוא אמת (שבת נה.):