# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/29/

וזהו (אבות ה, יז): כל מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקים. כי מחלקת שהיא לשם שמים כמו מחלקת הלל ושמאי - בודאי היא טובה גדולה, כי דיקא על־ידי־זה מתברר האמת, כי שניהם כונתם לשמים באמת לאמתו. ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (ערובין יג:) 'אלו ואלו דברי אלקים חיים'. וזהו סופה להתקים - 'סופה' דיקא, כי עקר התגלות האמת הוא בסוף, כי בודאי רק בסוף האחרון יתגלה אמתת המחלקת הזאת איך שניהם דברי אלקים חיים, אף־על־פי שהם סותרים זה את זה כל כך, זה אוסר וזה מתיר, כי עכשו בודאי אי אפשר להשיג זאת (חיי מוהר"ן סימן כד), רק בסוף יתגלה האמת הנעלם הזה. ועל־כן סופה להתקים, 'סופה' דיקא כנ"ל.

וזה שצעק רבי יוחנן כשנפטר ריש לקיש (בבא מציעא פד.): רבותא למימר סיעתא וכו'? ריש לקיש הוי מקשה תריסר קשיא וכו', וממילא רוחא שמעתתא וכו'. (וכי גדלה היא לומר סיוע וכו'. ריש לקיש היה מקשה על רבי יוחנן שנים עשר קשיות על כל שמועה שאומר, וממילא מתבררת השמועה ומתלבנת). כי עקר שלמות האמת הוא דיקא במקום שאין מבינים אותו בפשיטות וכנ"ל, אבל מחלקת שאינה לשם שמים כמו מחלקת קרח ועדתו - אין סופה להתקים, כי סוף כל סוף יתגלה האמת, כי "שפת אמת תכון לעד" וכו' (משלי יב, יט). ואז בודאי הכל ירוצו לעבד את ה' באמת ולהתקרב לצדיקי אמת, אבל אז אין שום מעשה ועבדא וכו', כי "היום לעשותם" כתיב (דברים ז, יא), ו מי שטרח בערב שבת בבחינת ימי החל - שאז יש אחיזת השקר והטעות, מי שטרח - אז דיקא לברר האמת, הוא יאכל בשבת, שאז יתגלה האמת לאמתו, שהוא עקר הקבול שכר וכנ"ל. אבל מי שלא טרח בערב שבת והמתין מלהתקרב אל האמת עד שיתגלה האמת לעין כל, עד שכל חלקת הכבוד יהיה אצל האמת, מה יאכל בשבת, כי עקר ביאת האדם לזה העולם הוא לברר האמת מן השקר דיקא, כי זה עקר שלמות האמת כנ"ל: