# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/6/

הכלל, שעקר ידיעת שמו יתברך אין זוכין כי אם הצדיקים והם מודיעין לישראל לכל מי שחפץ להתדבק בהם. והם אין זוכין לזה כי אם על־ידי שיש אחיזת השקר ואפשר לטעות שמשם עקר כח הבחירה שעל־ידי־זה עקר הכרת וידיעת שמו יתברך. וזה בחינת אסור הזכרת שם שמים לבטלה וחמר אסור שבועת שוא, אף־על־פי שנשבע באמת, כי אסור להזכיר שם שמים על דבר הפשוט וידוע לכל, אף־על־פי שהאמת היא כן, כי אין זה רצונו יתברך לשא את שמו בשביל לגלות האמת בפשיטות, לגלות ולהזכיר שמו יתברך על דבר הפשוט וידוע לכל, כי עקר התגלותו וידיעת שמו יתברך הוא דיקא כשמבררין האמת מהשקר, דהינו כשנשבעין על האמת במקום שאין הדבר פשוט ויכולין לטעות שהוא להפך - שם דיקא יש להזכיר שמו יתברך על האמת, אבל האמת הפשוט וידוע לכל אין להזכיר שמו יתברך על זה, כי בשביל זה לא חפץ השם־יתברך להודיע שמותיו יתברך למלאכים, מחמת שהם יודעים האמת בפשיטות במקום שאין בו אחיזת השקר, כי ידוע לכל דרי מעלה אמתת מציאותו יתברך, רק בחר בישראל וצדיקים שהם ידעו שמותיו יתברך, מחמת שהם זוכין על־ידי תקף התגברותם על יצרם לברר האמת במקום שיש אחיזת השקר שזה עקר הבחירה, וכנ"ל: