# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1245/62/8/

וזהו כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל (קדושין לט:): 'לעולם שכלו ארך' וכו'. כי רבותינו ז"ל אמרו (ערובין יג:): 'טוב לאדם שלא נברא משנברא'. ואם כן, קשה למה נברא, ופרש רבנו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן לט): שכפי פגעי העולם הזה בודאי טוב שלא נברא אבל בשביל התכלית בודאי טוב מה שנברא. כי אי אפשר להנשמה להשיג התכלית בחינת שבת, כי אם על־ידי שעוברת בזה העולם המעשה וכו', עין שם. ועל־כן נסמך למען יאריכון ימיך אצל מצות כבוד דיקא, כי יש שיקשה בעיניהם למה לו לכבד אביו ואמו בשביל שהביאו אותו לזה העולם, הלא טוב לאדם שלא נברא משנברא. וכאשר באמת הרבה בני אדם קובלים על ימיהם ואומרים למה נבראו, מחמת רבוי הצרות והיסורים שסובלים בזה העולם וכמו שכתוב (איוב יד, א): "אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רגז". אך באמת בשביל התכלית שיזכה אפלו הפחות שבפחותים והקל שבקלים, בודאי כדאי כל היסורים והצרות שסובל בזה העולם ואחר מיתה, כי הכל כדאי בשביל התכלית.

[רק מי שהוא חכם אמת ורואה את הנולד, הוא מישב עצמו: למה לו לסבל צער ויסורין הרבה בזה העולם, בפרט אחר מיתה, אם לא ייטיב את מעשיו, ולסוף מה ישאר ממנו, הלא טוב לו שייטיב את מעשיו ויהיה נצל ממרירות הענשים לאחר מותו, וגם בזה העולם יהיה נקל לו ביותר לקבל פגעי העולם כידוע, ואחר־כך יזכה למה שיזכה 'עין לא ראתה' וכו'. אבל על כל פנים, סוף כל סוף גם התכלית המעט דמעט שיזכה הקל שבקלים, עולה על כל הצרות והיסורים שסבל בזה העולם ואחר־כך].

ובשביל זה בודאי הוא מחיב לכבד את אביו ואמו שהביאו אותו לעולם. מאחר שעל ידם יזכה לתכלית כזה שאי אפשר לזכות אליו שום מלאך וכו' כי אם נשמות ישראל, על־ידי שהיו בזה העולם דיקא שיש בו אחיזת השקר כזה ותאות כאלה וכו' וכנ"ל.

נמצא, שכל אלו החמש דברות מדברים מהתכלית שיזכה האדם בזה העולם דיקא כנ"ל. אך איך זוכין להגיע להתכלית שהוא בחינת שבת שמא דקדשא בריך הוא - להכיר אותו יתברך, הוא על־ידי שכופין את יצרו ומשברין תאות עולם הזה וכנ"ל. וזהו בחינת כלל כל החמש דברות השניות, שהם: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב וכו', שהם כלל התאות הגדולות, שהם נאוף ורציחה וכעס וגנבה ורמאות וחמדה שהיא כלל כל התאות, ובפרט תאות ממון, כי כשתכף את יצרך ותהיה נשמר מתאות עולם הזה הכלולים בהחמש דברות אחרונות, שכלל כלם לא תחמד ולא תתאוה - לשבר תאות וחמדת לבו, על־ידי־זה תזכה להתכלית לידע ולהשיג שמו יתברך שהוא בחינת שבת, כנ"ל.

וזהו בחינת לא תענה ברעך עד שקר - שהוא כנגד דבור זכור את יום השבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר יתרו צ.). כי שבת היא עקר התכלית, בחינת תכלית שמים וארץ, כמו שמבאר בסימן הנ"ל, שאי אפשר להשיגו כי אם על־ידי בחינת לא תענה ברעך עד שקר, דהינו להיות נזהר מן השקר הנאחז בזה העולם ולברר אמת מן השקר דיקא. שעל־ידי־זה דיקא זוכין לשבת, שהיא בחינת אמת, שהוא שמא דקדשא בריך הוא, שהוא התכלית וכנ"ל. כי לא תענה ברעך מרמז שלא להעיד עדות שקר בבוראו, כמו שפרש רש"י בשיר השירים (ד, ה) בפסוק "תאמי צביה" וכו', עין שם. וכן הוא מרמז שלא להעיד עדות שקר על הצדיק האמת שנקרא 'רעך', כי רק הוא הרע והאוהב אמתי החושב על תכליתך הנצחי להיטיב עמך בחנם בטוב אמתי ונצחי. והבעל דבר מתגרה בבני אדם למצא עליו תואנות ועלילות שקר כדי להרחיקם מטוב אמתי, מתכלית הנצחי שאי אפשר לזכות אליו כי אם על ידו, כידוע ומבאר בכל הספרים. ועל זה צעק דוד המלך עליו השלום (תהלים לא, יט): "תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיק עתק" וכו'. וזהו בחינת האזהרה לא תענה ברעך עד שקר שהוא כנגד זכור את יום השבת, כי עקר קדשת שבת, שהיא התכלית, אי אפשר לזכות אליו כי אם על־ידי הצדיק שהוא בחינת משה, כמו שמבאר שם על פסוק: "לכו חזו" וכו', בסימן הנ"ל, עין שם: