# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1259/63/14/

נמצא, שעקר נר חנכה הוא כדי לתקן את האמונה בשלמות על־ידי בחינת רוח נבואה שמקבלין מהצדיקים בכל דור ודור אפלו עתה גם עתה כנ"ל. ועקר האמונה הוא להאמין בחדוש העולם, שזה אי אפשר להבין בשכל בשום אפן כי אם באמונה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן היה כל העולם כלו תלוי עד ששה בסיון שבו קבלו ישראל את התורה, שהיא כלל הנבואה שעל־ידי־זה נתקים העולם, הינו שאמונת חדוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה שהיא בחינת נבואה, כי עקר אמונת חדוש העולם הוא על־ידי נבואה שהוא ברור המדמה וכו', כמו שמבאר שם. וזה בחינת נר חנכה כנ"ל. ועל־כן נקרא 'חנכה' שהוא לשון התחלה והתחדשות, הינו שעל־ידי מצות נר חנכה זוכין להאמין בההתחלה והתחדשות הראשון, דהינו בחדוש העולם שהשם־יתברך ברא עולמו יש מאין המחלט, שזה עקר האמונה שזוכין על־ידי נר חנכה כנ"ל.

וזה בחינת חנכת הבית, בחינת בי"ת דבראשית, כי העולם דומה לבי"ת, כמובא (תקוני זהר ג.), הינו כנ"ל להאמין שהעולם שהיא בחינת בי"ת, הוא מחדש, שזהו בחינת בית דבראשית, בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ועל־כן אנו ממשיכין עלינו אמונה זאת על־ידי אור הנר של מצוה, כי על־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו הארה מאור הגנוז משבעת ימי בראשית שהיה האדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו (חגיגה יב.), הינו מקצה ועד קצה, הינו שבאור הגנוז היו יכולין להסתכל ולהשיג מקצה הראשון עד קצה האחרון, דהינו עד חדוש העולם של לעתיד, כי הא בהא תליא, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם.

אך השם־יתברך ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו - עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, כי ראה שהרשעים במעשיהם הרעים יקלקלו חס ושלום, גם זה האור והדעת, ואז לא היה אפשר להתתקן חס ושלום, על־כן עמד וגנזו לצדיקים, שאין מי שישיג מזה האור הגנוז כי אם הצדיקים שמקבלין רוח קדשם משם, והם מאירין בכל העולם אור האמונה להאמין בחדוש העולם באמונה לבד, כי עכשו שנגנז האור אי אפשר להשיג חדוש העולם בדעת כי אם באמונה לבד, שמקבלין מהצדיקים שזוכין לינק מאור הגנוז משבעת ימי בראשית כנ"ל.

ועל־כן המאמר הראשון באתגליא היה "ויאמר אלקים יהי אור". כי קדם לזה לא נזכר "ויאמר", כי בראשית הוא מאמר סתום [כמבאר במקום אחר (תנינא סימן יב)]. כי התחלת וראשית הבריאה הוא סתום ונעלם מאד. ועל־כן נאמר תכף אחר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, נאמר מיד: והארץ היתה תהו ובהו וחשך וכו', כי אז תכף אחר הבריאה היה החשך שכסה פני תהום, שנמשך מהעלמת הידיעה שנתעלם אור הידיעה לידע התחלת וחדוש העולם, כי הידיעה והעדר הידיעה הם בחינת אור וחשך, כמו שכתוב (קהלת ב, יג): "כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החשך". אך תכף: ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכו', הינו שהאיר השם־יתברך האור בעולם שהוא אור הגנוז הנ"ל, שעל־ידי־זה היה האדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, הינו מקצה ועד קצה, הינו שהיה משיג חדוש העולם של תחלת הבריאה עד חדוש העולם של לעתיד, אך השם־יתברך ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים וכו' כנ"ל. ועל־כן עכשו אי אפשר לראות ולהשיג בהדעת חדוש העולם, כי אם על־ידי אמונה שמקבלין מהצדיקים שיונקין מאור הגנוז כנ"ל. וזה אנו זוכין על־ידי אור הנר הקדוש של חנכה, כי משם אנו מדליקין הנר חנכה מבחינת אור הגנוז לצדיקים הנ"ל. שעל־ידי־זה זוכין לאמונה בחדוש העולם, ועל־ידי־זה נזכה לחדוש העולם של לעתיד, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וכמו שבאור הגנוז הנ"ל היו יכולין להביט ולהשיג בדעת חדוש העולם יש מאין המחלט של תחלת הבריאה עד חדוש העולם של לעתיד, כמו כן אנו זוכין עתה לידע זאת על־ידי האמונה השלמה שאנו מקבלין משם על־ידי הצדיקים שזהו בחינת נר חנכה, כנ"ל.

ועל־כן מדליקין נר חנכה שמונה ימים, להורות שאנו זוכין לאמונת חדוש העולם שנברא בשבעת ימי בראשית שהוא חדוש העולם של תחלת הבריאה, ואנו חזקים באמונה זאת באמת עד שנזכה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת יום השמיני, כידוע. וזהו בחינת שמונת ימי חנכה שמדליקין וממשיכין האור הנ"ל מקצה ועד קצה - להאמין בחדוש העולם של כלל הבריאה, שכלול בשבעת ימים שבעת ימי הבנין, בחינת שבעת ימי בראשית, עד שנזכה על־ידי־זה לחדוש העולם של לעתיד, שהוא בחינת יום השמיני וכנ"ל. כי יום השמיני הוא בבחינת בינה כידוע, ובינה היא בחינת עלמא דאתי, כידוע, הינו כנ"ל: