# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/61/

על־פי התורה "תפלה לחבקוק" (בסימן יט):

כי הלבושין שנעשין מגזת צמר הם בבחינת הלכות, כמובא במאמר 'תהלה' על פסוק (ישעיה נג, ז): "וכרחל לפני גזזיה" - שגוזזין ממנה הלכות, בבחינת "כבשים ללבושך" (בסימן יב), וזה בחינת חלוקא דרבנן ועל־כן המלבושין הם תקון ושמירה מן הקלפות, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר, והם בבחינת תקון הברית, דהינו כשהבגדים נקיים כראוי בבחינת בגדים לבנים - הם בבחינת תקון הברית, כמבאר במאמר 'האי מאן' וכו' (בסימן כט), וכמו שכתוב (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", ותרגומו: 'ובתר דחבו עבד להון' וכו' (ואחרי שחטאו עשה להם). נמצא שהם בבחינת תקון שנעשה אחר התשובה, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא מן המחלקת, כי הם בבחינת מחלקת, כמובא במאמר "ויסב אלקים" (בסימן סב), וכל זה נעשה על־ידי פגם עץ הדעת, שהוא בחינת פגם הברית, שעל־ידי־זה נתערב טוב ורע ונתערבב הדעת, ומזה נעשה מחלקת שהוא מערוב הדעת ומשם יניקתם, כנ"ל. ועל־כן הפסקי הלכות הם תקון לזה, כי על־ידי שמבררין ההלכה האסור והמתר ומכריעין בין המחלקת שבקדשה ונעשה שלום, על־ידי־זה נכנע מחלקת הסטרא אחרא שיניקתם ממחלקת. ועל־כן הבגדים שהם בבחינת פסקי הלכות, בבחינת חלוקא דרבנן כנ"ל, על־כן הם שמירה מן הקלפות, והם בבחינת תקון הברית, כי הם בחינת תקון המחלקת, כנ"ל.

ועל־כן צריך לתן ראשית הגז לכהן, כי הכהן הוא בחינת (במדבר כה, יב): "ברית שלום", ועל־ידי ראשית הגז שנותן לכהן על־ידי־זה נעשין הבגדים בבחינת שלום, שהוא בחינת פסק הלכה שעושה שלום בין המחלקת כנ"ל. ועל־כן ההוראה נתנה לכהנים, כמו שכתוב (דברים לג, י): "יורו משפטיך ליעקב". כי על־ידי שהם בבחינת שלום - הם יכולים להכריע הפסק הלכה ולהורות, כי זה בחינת שלום כנ"ל. ואזי הבגדים בבחינת שמירה ותקון על־ידי בחינת שלום שהוא בחינת פסקי הלכות, כנ"ל.

וזה בחינת אסור שעטנז, כי צריך לשמר הבגדים ממחלקת, דהינו צמר ופשתים שהם בחינת מחלקת, כי הם שני הפכים, כנ"ל בהלכות כלאי בגדים (הלכה א), והבגדים צריכין להיות בבחינת שלום. ועל־כן הכהן בשעת עבודה שאז הוא בתכלית השלום, כי העבודה היא בחינת "ברית שלום", כמו שכתוב (במדבר כה, יב): "הנני נתן לו כו', והיתה לו ברית כהנת עולם", דהינו העבודה. ועל־כן בשעת עבודה שלובש בגדי כהנה מתר בהם שעטנז, אדרבא, זה עקר מצותם, כי מחמת שהוא בתכלית השלום - אזי יכול להכריע ולעשות שלום אפלו בין צמר ופשתים שהם שני הפכים. וזהו תכלית השלום, כי עקר מעלת השלום כשעושין שלום בין שני הפכים, כמו שכתב רבנו נרו יאיר (בסימן פ). ועל־כן עקר מצות בגדי כהנה שיהיה מכלאים כנ"ל.

גם צריך לשמר הבגדים מכתמים ולהמשיך להם לבנונית מן המח, שיהיו בבחינת בגדים לבנים, כמובא כל זה במאמר 'האי מאן', וזהו בחינת תקון הברית כמו שמבאר שם, עין שם. וזה בחינת ראשית הגז הנתן לכהן, כי הכהן הוא בחינת חכמה, בחינת קדש, ועל־ידי הראשית שנותן לו על־ידי־זה ממשיך לבנונית מן המח, שהוא בחינת (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה". ומשם נמשך לבנונית אל הבגדים הנעשין מגזת צמר ונעשין בבחינת בגדים לבנים, כנ"ל. וזה בחינת (קהלת ט, ח): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר", שעל־ידי "שמן על ראשך" וכו', שהוא בחינת הדעת, בחינת "שמן משחת קדש", בחינת הכהן הנמשח בשמן בבחינת "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן", על־ידי־זה יהיה בגדיך לבנים, כנ"ל:

הלכות נדוי וחרם

על עשרים וארבעה דברים מנדין (שלחן ערוך, יורה דעה, הלכות נדוי וחרם, סימן שלד סעיף מג).

ועקר הנדוי הוא על פגם כבוד תלמידי חכמים או על שפגם בדבריהם, כי התלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (ברכות סד.), כי הם פוסקין ההלכות, שעל־ידי־זה נעשה שלום, ועל־כן כשפוגם בהם חיב נדוי, בבחינת (איוב יח, יח): "ומתבל ינדהו", דהינו שמגרשין וחולקין אותו מן העדה, כי פגם בבחינת השלום. וכמובא במאמר החותמות בתחלתו (בסימן כב): שכשנפגם השלום שנעשה על־ידי תלמידי חכמים, אזי נעשה גרוש ומחלקת, בחינת "ומתבל ינדהו", וזה בחינת נדוי, כנ"ל.

ועל־כן אסור לדבר, כי אין לו פה, כי עקר הדבור מבחינת שלום, כמו שכתוב (תהלים קכב, ח): "אדברה נא שלום", כמו שמבאר רבנו נרו יאיר (בסימן רנט), כי מלכות פה. ועקר קיום המלכות על־ידי בחינת שלום, בבחינת (אבות ג, ב): 'הוו מתפללים בשלומה של מלכות'. ועל־כן הדבור שהוא בבחינת מלכות פה - עקרו על־ידי השלום כנ"ל, והוא פגם בבחינת תלמידי חכמים המרבין שלום כנ"ל, ופגם במלכות, כי 'מאן מלכי רבנן' (גטין סב.), כי על־ידי ההלכות שפוסקין התלמידי חכמים שעל־ידי־זה עושין שלום - על־ידי־זה מתקנין בחינת המלכות, שהיא בחינת הלכה, שתקונה על־ידי השלום, וזה שפגם בתלמידי חכמים על־כן אסור בדבור, כנ"ל.

ועל־כן אסור בארבע אמות שלו, כי כל אדם יש לו ארבע אמות (ארח חיים סימן שמט), ואלו הארבע אמות הם בבחינת מלכות, בבחינת ארבע אמות של הלכה, בחינת (ברכות ח.): 'אין לו להקדוש־ברוך־הוא אלא ארבע אמות' וכו', כי הארבע אמות של כל אדם הם זוכין לו והם רשותו. נמצא שהוא בבחינת מלכות עליהם, וכשאינו נחלק ממלכי רבנן אזי זוכה בארבע אמותיו על־ידי התלמידי חכמים שהם בחינת מלכות, בחינת 'ארבע אמות של הלכה', אבל כשפגם בהם ונחלק מהם אזי נפגמין ארבע אמותיו, כנ"ל: