# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/62/

על־פי המבאר בסוף מאמר 'ויהי מקץ' המדבר מזכרון, עין שם (סימן נד), שאפלו כשנשמר מבחינת רע עין - צריך עוד לשמר עצמו מבחינת המדמה שהוא רוח הבהמיות. וזה המדמה מחזר תמיד לשכן על־פי שונה הלכות וכו', עין שם. ובשביל זה כשמחדשין איזה דבר הוא ענין נאה ויפה וכו'. וצריך להכניע המדמה. ולזכות לבחינת אהבה דקדשה בחינת כהן, בחינת "וקמץ הכהן" וכו', עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת ראשית הגז שצריכין לתן לכהן, כי גזת הצאן הוא רמז על בחינת הלכות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק (ישעיה נג, ז): "וכרחל לפני גזזיה", 'שגוזזין ממנה הלכות', בבחינת (משלי כז, כו): "כבשים ללבושך". כי גזת הצאן נעשה ממנה לבושים, שהם מרמזין על בחינת חלוקא דרבנן הנעשין מחדושי תורה, בחינת "כבשים ללבושך", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חגיגה יג.). ועל־כן צריכין לשמר את הגזה שהיא בחינת הלכות, בחינת חדושין כנ"ל מבחינת כח המדמה, שהוא שורה תמיד על־פי שונה הלכות. ועל־כן צריכין לתן ראשית הגז לכהן איש החסד, שהוא בחינת אהבה דקדשה שהוא הפך המדמה כנ"ל, כדי להכניע המדמה ולזכות שיהיה הגזה קדש, כדי לזכות שיהיו הלבושין הנעשין מן הגזה, שהם מרמזין על בחינת חדושין דאוריתא חלוקא דרבנן, שיהיו נעשין מבחינת דעת דקדשה הבא על־ידי הכהן שהוא הפך המדמה, שהוא בחינת דעת דקדשה ואהבה דקדשה, כמבאר שם במאמר הנ"ל.

וזה בחינת ענין גזת הצאן המזכר בתורתנו הקדושה ובנביאים כמה פעמים, כמו שכתוב בעת שברח יעקב מלבן, נאמר שם (בראשית לא, יט): "ולבן הלך לגזז את צאנו". ואז דיקא ברח יעקב ממנו. וכן במעשה יהודה ותמר, שמשם נולד שלשלת היחוס של משיח, נאמר שם (שם לח, יב): "ויעל יהודה על גזזי צאנו" וכו', כי שמירת הזכרון שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, דהינו להגדיל הדעת בכל הדברים שבעולם לידע הרמזים שיש שם, דהינו החיות אלקות המלבש שם בכל דבר ודבר של זה העולם. ובחינה זאת היא בחינת התגלות מלכות דקדשה, כי כשיודעין אלקותו יתברך כביכול המלבש בכל דבר של העולם הזה, אזי נתגלה מלכותו יתברך, ויודעין כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים קג, יט), והוא יתברך מחיה את כלם. וכשנתגלה מלכות דקדשה, אזי נתגלה מלכות משיח, כי עקר מלכות משיח שיבוא במהרה בימינו - הוא רק לגלות מלכותו יתברך כביכול, ואז תמלא הארץ דעה את ה' וכו' (ישעיה יא, ט), ואז יוכל כל אחד להגדיל דעתו לידע ולהשיג אלקותו יתברך כביכול המלבש בכל הדברים שבעולם, ואז יתקים: וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור וכו'. נמצא שבחינת הזכרון, דהינו הגדלת הדעת - הוא בחינת התגלות מלכותו יתברך, שהוא בחינת מלכות משיח מלכות דקדשה כנ"ל. ועל־כן כשנפגם חס ושלום בחינת הזכרון הנ"ל, דהינו הגדלת הדעת הנ"ל, הוא פגם מלכות משיח, חס ושלום.

ועל־כן אפשר לומר שבשביל זה הזכיר רבנו הקדוש זכר צדיק לברכה במאמר הנ"ל מלכות משיח, כי כשבאר שם ענין רע עין שעל ידו נפגם הזכרון, ובאר שם שצריכין לתקן הרע עין וכו', עין שם, והתקון על־ידי השרש וכו'. ותפס שם ענין רע עין של התנשאות שתקונו על־ידי שרש ההתנשאות שהוא בחינת מלכות משיח וכו', ואבשלום שפגם ברע עין ועל־כן ברח דוד ממנו וכו', עין שם. והנה לכאורה אין לזה קשר שם במאמר הנ"ל, ולמה תפס דיקא ענין רע עין של התנשאות שתקונו על־ידי מלכות משיח. אך על־פי הנ"ל יש לזה שיכות שם היטב, כי עקר הזכרון שהוא הגדלת הדעת - הוא בחינת התגלות מלכות משיח, וכשנפגם הזכרון חס ושלום, נפגם בחינת מלכות משיח כנ"ל. ופגם הזכרון הוא על־ידי רע עין, כמו שמבאר שם. ועל־כן תפס שם דיקא רע עין של התנשאות, כי מי שפוגם בהתנשאות שהוא בחינת מלכות - הוא פוגם בבחינת מלכות משיח שהוא שרש המלכות וההתנשאות, ובשביל זה עקר תקונו על־ידי־זה, על־ידי מלכות משיח, שעל־ידי־זה מתקנין פגם רע עין של התנשאות, כמו שמבאר שם. נמצא שפגם רע עין של התנשאות שעל ידו נפגם הזכרון כנ"ל הוא פגם מלכות משיח כנ"ל. ועל־כן תפס דיקא פגם רע עין של התנשאות, כי פגם ההתנשאות ופגם הזכרון הם בחינה אחת, הינו בחינת פגם מלכות משיח. ועל־כן צריכין לתקן פגם הרע עין של התנשאות על־ידי השרש שהוא מלכות משיח. ועל־ידי־זה שנתתקן פגם הרע עין נתתקן הזכרון ואזי נתגדל הדעת הנ"ל, ואזי נתגלה מלכות דקדשה בעולם בחינת מלכות משיח כנ"ל. נמצא שהם בחינה אחת כנ"ל, והבן:

נחזר לענין. נמצא, ששמירת הזכרון שהוא הגדלת הדעת כנ"ל, הוא בחינת מלכות משיח, מלכות דקדשה. ושמירת הזכרון הוא על־ידי הכנעת המדמה, כמו שמבאר שם וכנ"ל. והכנעת המדמה צריכין לטהר מאד בעת גזת הצאן, כי עקר הגזה הוא לעשות לבושין מהצמר שיהיה נעשה מגזת הצאן לבושי אדם שהם בחינת דעת, בחינת מקיפין, וצריכין להעלות ולתקן הגזה מבחינת המדמה כנ"ל, כי הם היו גדלים על בהמה, שהיא בחינת מדמה, וצריכין לגז הצמר ולהעלותה מבחינת בהמיות לבחינת לבושי אדם, שהם בחינת חלוקא דרבנן, כי עקר התקון והברור של המדמה הוא על־ידי שמכניעין רוח הבהמיות ומעלין מבחינת בהמה לאדם, כמבאר לעיל כמה פעמים. ובשביל זה היו האבות רועי צאן כדי לברר הדעת מהמדמה כדי לגלות מלכות דקדשה שנתגלה רק על־ידי הגדלת הדעת, בחינת זכרון שזוכין על־ידי ברור ותקון המדמה.

ועל־כן נאמר בדוד (תהלים עח, עא): "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו" וכו'. כי מלכות דוד הוא מלכות משיח שנתגלה על־ידי הכנעת המדמה כנ"ל, שזכה דוד לזה על־ידי שהיה רועה צאן, וזכה להכניע המדמה ולברר הדעת כנ"ל. ועל־כן ביעקב שהיה רועה צאן בבית לבן כמה שנים - הכל כדי לברר הדעת מהמדמה שהוא בחינת לבן הארמי, שהוא בחינת המדמה, כי המדמה הוא בחינת חלום ושנה, שהוא בחינת לשון תרגום, שהוא בגימטריה 'תרדמה', כמבאר במקום אחר (סימן יט). ולשון תרגום הוא לשון ארמי, שעל ידו היה התגברות לבן הארמי, על־ידי בחינת המדמה בחינת תרדמה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן ה' תנינא).

וזה שאמר יעקב כשהיה בבית לבן (בראשית לא, מ): "ותדד שנתי מעיני", זה בחינת הכנעת המדמה, שהוא בחינת שנה ותרדמה. ועל־כן כשהגיע העת שיצא יעקב מבית לבן נאמר שם (פסוק יט): "ולבן הלך לגזז צאנו". ואז דיקא ברח יעקב, כי אז בעת הגזה אז יכול להתגבר המדמה כנ"ל. ומאחר שכבר לא רצה יעקב לברר עוד בבית לבן, כי לכל עת וזמן, על־כן הכרח לברח בעת שעלה לבן לגזז צאנו - כדי שלא יתגבר המדמה חס ושלום על־ידי גזיזת לבן כנ"ל. ועל־כן להפך על־ידי גזיזת הצאן של יהודה, על־ידי־זה נתגלה מלכות משיח, כמו שכתוב: "ויעל יהודה על גזזי צאנו". ואז נולד שלשלת משיח, כי על־ידי גזיזת יהודה הכניע המדמה וברר הדעת כנ"ל, ועל־ידי הגדלת הדעת נתגלה מלכות משיח, כנ"ל.

ועל־כן כשמרד נבל בדוד היה גם כן המעשה בעת שגזז צאנו, כמבאר שם במקרא (שמואל־א כה, ד). וכן כשמרד אבשלום באביו נשתלשל המעשה גם כן על־ידי גזיזת צאנו, כמו שכתוב שם (שמואל־ב יג, כד): "הנה גזזים לעבדך" וכו'. כי הם רצו למרד במלכות דוד שהוא מלכות משיח. ורצו להתגבר על־ידי בחינת המדמה שמתגבר בעת גזת הצאן כנ"ל, כי אז דיקא בעת הגזה צריכין לברר המדמה כנ"ל. ומי שאינו מברר אז, אזי אדרבא - יוכל להתגבר אז המדמה חס ושלום כנ"ל. וזה בחינת כל המעשיות הנ"ל שהיו בעת גזת הצאן דיקא. וזה בחינת ראשית הגז שצריכין לתן לכהן כדי להכניע המדמה על־ידי כהן איש החסד וכו' כנ"ל, וכמבאר במאמר הנ"ל. עין שם היטב: