# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/63/10/

וזה בחינת נדוי על מי שמזלזל על דברי חכמים, כי "פורץ גדר ישכנו נחש" (קהלת י, ח). כי כל דברי רבנן הם בחינת גדרים וסיגים, בחינת משמרת למשמרת - שלא יתקרב זר אל הקדשה, כי עקר הוא לדעת את ה' ולהכיר גדלתו ורוממותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש 'בגין דישתמודעין ליה' (זהר בא מב.). אבל אי אפשר לזכות לזה הדעת כי אם על־ידי התורה הקדושה, והתורה הוא הדעת כי על־ידי התורה זוכין לדעת אותו יתברך, וכשהדעת נמשך לבני אדם - צריכין לעשות משמרת שלא יגע זר, ולא יהיה להסטרא אחרא שום יניקה חס ושלום מזה הדעת. וזה בחינת הגדרים והסיגים של כל דברי חכמים, שעל־ידי־זה נשמר הדעת שלא יתקרב זר. ועל־כן כל דברי חכמים הם בחינת חלוקא דרבנן, כי הם בחינת לבושין בסוד החשמל ששומר את המחין והאמונה הקדושה שלא יקרב זר. וזה החשמ"ל נמשך מבחינת המקיפין הנ"ל שנמשכין מבחינת שתיקה, שהוא תכלית המקיפין העליונים שאי אפשר להשיגם, שהם בחינת שתיקה, בחינת 'שתק כך עלה במחשבה', ומשם נמשכין כל המקיפין, ומשם נמשכין כל הלבושין שהם בחינת חשמ"ל ששומר את האדם, הינו את המחין, שהם עקר האדם שלא יהיו יניקה להסטרא אחרא מהם. כי חשמל הוא 'עתים חשות עתים ממללות', כי יש מקיפין שצריכים להמשיכם שהם בבחינת דבור, כי מדברים ומגלים אותם, ויש שהם בבחינת ח"ש בחינת שתיקה. וכל זה נעשה על־ידי החכמים צדיקי הדור שמאירין הדעת בבנים ותלמידים שהם זוכים להמקיפין הנ"ל, ומהם נמשכין כל הלבושין הנ"ל.

וביותר צריכין לשמר את הרגלין כי שם נאחזין הקלפות יותר. ועל־כן צריכין לשמר את הרגלין מאד שלא יינקו יותר מדאי חס ושלום, כי כל העונות חס ושלום נמשכין על־ידי־זה, בבחינת (תהלים מט, ו): "עון עקבי יסובני". וזה בחינת מנעלים, שהם שמירה להרגלין שצריכין לזהר בהם מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קכט.): 'לעולם ימכר אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו', כי המנעלים נמשכין גם כן ממקיפין הנ"ל מחשמ"ל הנ"ל. כי למטה ברגלין נעשה לבוש המנעלים מבחינת חשמ"ל הנ"ל, כמבאר בכתבים (עץ חיים, שער מב, פרק יג). וזהו נע"ל לשון נעילה וסגירה, כמו שכתוב (שופטים ג, כג): "וסגר ונעל" וכו', הינו בחינת שתיקה, שהוא נמשך מבחינת שתיקה העליונה, ומשם נשתלשל למטה וזוכה למנעלים דקדשה, בחינת (שיר השירים ז, ב): "מה יפו פעמיך בנעלים".

כי כמו שלמעלה, זה החכם שמגלה הדעת ומכניס המקיפין לתלמידיו ובניו, לכל אחד לפי מדרגתו, והוא נזהר בדבריו לעשות סיג לדבריו, ושותק במקום שצריכין לשתק, שזהו עקר התקון שלא יצא חוץ לגבול חס ושלום, שהוא בחינת רבוי אור חס ושלום, שמשם סטרא דמותא חס ושלום וכו' כנ"ל, כמו כן זה האדם המקבל אלו המחין, ועקר הקבלה בשביל להשפיע לאחרים ללמד וללמד וכו', אבל צריך לזהר בדבריו מאד ולשתק במקום שצריכין לשתק, שלא יהיה "הולך רכיל מגלה סוד" (משלי יא, ג) - שלא יגלה הדעת בעת ובמקום שאין צריכין לגלות, כדי שלא ינקו החיצונים חס ושלום מזה הדעת.

וזה בחינת מנעלים שנמשכין מבחינת שתיקה הנ"ל כנ"ל, שהוא שמירה למדרגה התחתונה לבחינת רגלין, ששם אורבים החיצונים לינק חס ושלום, בבחינת (ברכות ו.): 'הני בירכא דרבנן דשלהי מניהו' (ברכי החכמים שמתעיפים, זה מהם – מהמזיקים). וצריכין לשמרם מאד מהם. וזה בחינת המנעלים שהם סוגרין ונועלין את הרגל ונועלין בפניהם שלא יינקו, חס ושלום:

ועל־כן ביום־הכפורים, שאז אין להשטן והסטרא אחרא שום שליטה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כ.), ואז נתבטלין ונתכפרין כל העונות שהם נאחזין בבחינת רגלין, בבחינת (תהלים מט, ו): "עון עקבי יסובני" כנ"ל. על־כן אז ביום־הכפורים חולצין המנעלים, וכן בבית־המקדש, ששם עקר הדעת הנ"ל, ושם נתכפרין כל העונות על־ידי התמידין וכו', על־כן שם גם כן חולצין המנעלים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נד.): 'לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ולא במנעלו' וכו'. וזה בחינת (שמות ג, ה): "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא". כי שם אין צריכין שמירת המנעלים שלא יינקו החיצונים, כי הכל קדש וכן יום־הכפורים ובית־המקדש, וכנ"ל.

וכן להפך בתשעה באב שנחרב הבית ונסתלק הדעת, וכן אבל ומנדה, שנאחז אז סטרא דמותא חס ושלום, ונסתלק הדעת שהוא החיים כנ"ל, על־כן אז צריכין גם כן לחלץ המנעלים, כי מאחר שאין דעת ומחין - אין לו מנעלים, שהם נמשכין ממקיפין הנ"ל. וגם אין צריך ואין מועיל לו מנעלים, אדרבא יהיה נפגם יותר חס ושלום על־ידי המנעלים, כי אז התגברות הדינים חס ושלום, ומתגבר הסטרא אחרא אז חס ושלום, ויוכלו לינק גם מהמנעלים גם כן, אבל ממנו בעצמו - יניקתם מעוטה מאד. כי המחין נסתלקו ממנו ואין להם ממה לינק.

ועל־כן אסור בדברי תורה ואפלו בשאלת שלום אסור, כי הוא צריך לסלק אז המחין ולבלי להמשיכן כלל, אפלו מה שמתר להמשיך תמיד - עכשו צריך לסלק הכל, שלא ינקו הם מהמחין חס ושלום, כי תמיד שאין מתגברין כל כך אז המנעלים מגנים עלינו בסוד החשמ"ל, אבל אז אין לו מנעלים כנ"ל. ועל־כן אסור לעסק בדברי תורה כלל, ואפלו בשאלת שלום שהוא שמו של הקדוש־ברוך־הוא - אסור, וכן אסור לדבר כלל, כי אבל אין לו פה, כי הדבור הוא התגלות הדעת, ואז אסור לגלות שום דעת כלל אפלו דבור בעלמא, מכל שכן שאלת שלום, כדי שלא ינקו מזה חס ושלום. ואז צריך לשתק לגמרי, והשתיקה לבד שומרת אותו ומצלת אותו.

וזה בחינת (ויקרא י, ג): "וידם אהרן" אחר מיתת נדב ואביהוא, כי פגם נדב ואביהוא היה שהסתכלו והציצו למעלה מהגבול, כמו שכתוב (שם טז, א): "בקרבתם לפני ה' וימתו", שזהו בחינת פגם השתיקה הנ"ל, שעל־ידי־זה יכולין לכנס למקום שאין צריכין לכנס, שהוא בחינת רבוי אור, שמשם נאחז חס ושלום סטרא דמותא, ועל־כן מתו נדב ואביהוא על־ידי־זה. ועל־כן התקון היה על־ידי השתיקה של אהרן, בחינת "וידם אהרן". ועל־ידי־זה זכה להמשיך מקיפין, כי בזכות זה נתיחד הדבור אליו ונאמרה לו פרשת שתויי יין, כמו שפרש רש"י שם, כי כל המקיפין שהם השגת הדעת, שהוא התורה - נמשכין מבחינת שתיקה כנ"ל, שהוא בחינת משה שהיה בבחינת שתיקה, בחינת כבד פה, שעל־ידי־זה זכה לקבל כל התורה וכנ"ל.

וזהו גם כן בחינת קריעה על המת חס ושלום, כי נפגם הלבושין שהם בחינת חשמ"ל, כי נסתלק נשמה מישראל שהיא בחינת דעת, כמו שכתוב (איוב לב, ח): "ונשמת שדי תבינם", וכפי הסתלקות הדעת - כן נסתלק החשמ"ל שהוא בחינת לבושין.

ועל־כן רמז שמואל לשאול על־ידי קריעת בגדו שתפסק מלכותו (שמואל־א' כח, ז), כי הבגדים הם בבחינת מלכות, כמו שמבאר במקום אחר, כי המלכות מקבלת מהמקיפין הנ"ל כנ"ל. וזה בחינת בגדי מלכות בחינת (אסתר ה, א): "ותלבש אסתר מלכות" וכו' - שלבשתה רוח הקדש (מגלה טו.), הינו השגת המקיפין, שהם רוח הקדש, שמשם נמשכין הלבושין בחינת (שם ו, ח): "לבוש מלכות" וכו'. ועל־כן על־ידי שקרע שמואל בגד שאול - קרע מלכותו, כמו שכתוב שם (שמואל־א טו, כח): "קרע ה' את ממלכות ישראל ונתנה" וכו':

הלכות בקור חולים