# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/63/11/

וזה בחינת בקור חולים. כי עד יעקב לא הוה חלשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פז.). כי באמת היא טובה גדולה מה שאדם חולה קדם מותו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שם. כי אם לאו - לא יתן אל לבו לצוות לביתו. נמצא, שהחולאת קדם מותו היא טובה גדולה כדי שיצוה אל ביתו. ועקר הצואה הוא שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו שישמרו דרך ה' (בראשית יח, יט), כמו שעשו כל הצדיקים שהוכיחו את ישראל סמוך למיתתם. נמצא, שהצואה היא בחינת הארת בן ותלמיד - שמאירין בהם הדעת שידעו את ה' וישמרו עצמם מעברות חס ושלום, וילכו בדרכי ה', שזהו עקר הארת בן ותלמיד.

וזה ממשיכין ביותר בעת חלים של הצדיקים אמתיים, כי אז הם עוסקים ביותר בזה - כדי שישאר דעתם אחריהם לעולם ועד, וכמו שמצינו בכמה צדיקים, שהיו מגלין דברים עליונים ודעת גדול מאד בעת חלים סמוך למיתתם, כמו רבי אליעזר הגדול לרבי עקיבא שאוליף שלש מאות הלכות בבהרת עזה וכו' (סנהדרין סח.), ורבנו הקדוש ורבי שמעון בר יוחאי, וכיוצא בזה הרבה. כי אז השכינה שורה עליו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת יב:): 'שכינה למעלה מראשותיו של חולה', כי בעת חליו נתוסף לו אור גדול על־ידי רוח דלעלא שמתחיל לירד למטה כדי שיסתלק הנפש על־ידי־זה, כמבאר במאמר "ויהי נא פי שנים ברוחך" וכו'.

ועל־כן יעקב דיקא זכה לפעל אצל השם־יתברך שיהיה האדם חולה קדם מותו, כדי שיצוה את בניו ושמרו דרך ה', שזהו בחינת הארת בן ותלמיד, כי יעקב היתה מטתו שלמה, שלא הוה בה שום פסול, רק זכה לבנים כלם צדיקים שיקבלו ממנו דעתו והורישו דעתם לדורות, לדעת את ה', שזהו בחינת הארת בן ותלמיד, כי התלמיד כלול בבן כנ"ל. גם יעקב היה לו תלמידים הרבה, כי היה מגיר גרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, ד). נמצא, שיעקב זכה ביותר להארת בן ותלמיד, כי היתה מטתו שלמה. ועל־כן היה הראשון שהיה חולה סמוך למיתתו, כדי שימשיך אז ביותר הארת בן ותלמיד שזהו עקר הצואה.

וזהו עקר בקור חולים - כדי לדבר עמו שיפקח על עסקיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'ויצוה לביתו', הינו כנ"ל. שיזהיר את בני ביתו שילכו בדרכי ה', וגם מסדר להם חלקת נכסיו - כדי שלא יבאו לידי מחלקת וגזלה חס ושלום, ויעברו על דברי ה', על־כן מסדר להם ומזהירם לקים דבריו ולילך בדרכי ה' ומצותיו. וזה בחינת ויגד ליוסף לאמר הנה אביך חלה ויקח את שני בניו עמו וכו' (בראשית מח, א). כי הלך לבקרו, ולקח בניו עמו, כדי שיברכם קדם מותו, הינו שיכניס בהם דעת ה' קדם מותו, שזה עקר הברכה, ואז וישתחו ישראל על ראש המטה - על שהיתה מטתו שלמה בלי פסול. וגם כי שכינה למעלה מראשותיו וכו', כמו שפרש רש"י שם, כי זכה לשניהם שתהיה שכינה מראשותיו, שעל־ידי־זה זוכה להשגת המקיפים שממשיך מהשם־יתברך. וגם זכה להכניס המקיפים והדעת בבניו הקדושים, שזהו בחינת מטה שלמה, שזהו עקר שלמות הנפש כשזוכה להשאיר דעתו אחריו על־ידי בנים ותלמידים צדיקים וכשרים כנ"ל, ואז אינו מת כלל, כי כשנשאר דעתו אחריו - נשאר הוא בעצמו, כי עקר האדם הוא הדעת, וכנ"ל. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (תענית ה:): 'יעקב אבינו לא מת', כי מאחר שזכה למטה שלמה, הינו בנים צדיקים שקבלו ממנו דעתו לדורות לדעת את ה' מדור לדור לעולם ועד, הרי הוא חי וקים לעד ולעולמי עולמים כנ"ל, שזהו בחינת 'דוד מלך ישראל חי וקים', כנ"ל:

הלכות אבלות