# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/63/12/

ועל־כן סתם נדוי הוא שלשים יום. וכן עקר אבלות הוא שלשים יום, כי שלשים יום הוא חדש, ובכל חדש מתמלאת הלבנה מפגימתה, ומלוי הלבנה מפגימתה שהיא בחינת (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה" - זהו בחינת כלליות בן ותלמיד יחד. כי בן ותלמיד הם בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. ואספקלריא המאירה זה בחינת חמה, ושאינה מאירה זה בחינת לבנה כידוע, שזהו בחינת משה ויהושע, בחינת 'פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה', שהם בחינת השגת בן ותלמיד, כנ"ל במאמר הנ"ל, עין שם. ועל־כן השעור שלשים שהוא חדש, שאז חוזר ונתקבץ ונכלל חמה ולבנה יחד כבתחלה, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד יחד, שזהו עקר התקון למנדה ואבל שנסתלק מהם הדעת ומחין כנ"ל. ועקר הסתלקות הדעת הוא בחינת פרוד חס ושלום בין בן ותלמיד, בין חמה ללבנה, כי בן הוא בחינת דרי מעלה ותלמיד הוא בחינת דרי מטה, כנ"ל במאמר הנ"ל, ודרי מעלה ודרי מטה הם בחינת נשמה וגוף, כמו שכתוב (תהלים נ, ד): "יקרא אל השמים מעל" - זה הנשמה וכו' (סנהדרין צא:), וכשנסתלק הדעת שהוא החיות שהיא הנשמה - זה פרוד בין הנשמה והגוף, שהוא בחינת פרוד בין בן ותלמיד, שעל־ידי־זה עקר הסתלקות הדעת, כי עקר הדעת הוא התחברות שני הפכים חסדים וגבורות, דרי מעלה ודרי מטה, נשמה וגוף, בחינת בן ותלמיד, כמובא במקום אחר (סימן פט תנינא) שעקר הדעת שמחבר שני הפכים יחד וכו'.

ועל־כן תקון של המנדה והאבל, דהינו שיחזרו להם המחין - הוא לאחר שלשים שהוא חדש, שאז חוזר ונתתקן פגם הלבנה, כי בכל שלשים יום נתתקן פגם הלבנה, כי הלבנה סובבת והולכת בכל חדש ומתמעטת ומתמלאת, והיא מתבררת ומתתקנת בכל פעם בכל חדש וחדש, עד שתחזר ותתמלא לגמרי כמו שהיתה קדם מעוטה. ועל־כן לאחר שלשים חוזר ונתיחד חמה ולבנה, בן ותלמיד. וחוזר לקבל הדעת שהוא החיים, כנ"ל: