# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/63/16/

וזה בחינת (רות א, א): ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה וכו', ואז פגמו מחלון וכליון ומתו בלא בנים, כי הפגם היה בעת שהיה רעב בארץ דיקא, שאז אין זוכין להארת הרצון שנמשך בשעת האכילה, כנ"ל. ועל־כן נפגם אז הארת בן ותלמיד, שזהו בחינת פגם מחלון וכליון שמתו בלא בנים כנ"ל. ועל־כן תקונם היה בעת - כי שמעה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם (שם א, ו), ששם הארת הרצון שהוא בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל. ואז נתתקנו בסוד היבום על־ידי בעז ורות שהקימו שמם על נחלתם, כמו שכתוב שם (ד, י): וגם את רות וכו' קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת וכו'.

וכל המעשה היה בעת קציר התבואה ובשעת הגרן, כי עקר התקון של היבום, שהוא בחינת הארת בן ותלמיד, שהוא בחינת הארת הרצון - זוכין בעת האכילה דיקא. בחינת "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", כנ"ל. וזה שכתוב שם (ג, ג): אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות וכו'. וכתיב (שם ג, ז): ויאכל [בעז] וישת וייטב לבו וכו'. וכן רות עסקה שם בכל פעם ללקט התבואה שם, ובעז נתן לה בכל פעם מן התבואה, והזהיר את נעריו על זה לתן לה לאכל לשתות, ולקח לביתה כל מה שתרצה, כמו שכתוב (שם ב, טז): וגם של תשלו לה מן הצבתים וכו'. וכמו שמדבר שם כל הענין, כי היו צריכין להמשיך הארת בן ותלמיד, כנ"ל, שהוא הארת הרצון שנתגלה בעת האכילה דוקא. וזה בחינת (שם ב, יד): ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותתר - הינו כנ"ל.

וזהו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קיג.): ותאכל - בעולם הזה. ותשבע - לימות המשיח. ותתר - לתחית המתים. כי אכילתה היתה בקדשה גדולה כל כך, עד שזכתה להארת הרצון בשעת אכילתה, שהוא בחינת תחית המתים שיהיה לעתיד לבא, שאז יהיה עקר התגלות הרצון. בחינת (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". והיא זכתה להארה זאת בעת האכילה, כי אז זוכין לזה כנ"ל. וזה שכתוב שם (רות ב, יח): ותרא חמותה את אשר לקטה ותוצא ותתן לה את אשר הותרה משבעה - 'את אשר הותרה' דיקא, שהוא בחינת ותתר - לעולם הבא הנ"ל, כי עקר הוא בחינת 'ותתר לעולם הבא' שהוא בחינת הארת הרצון שמתגלה בעת האכילה, שעל־ידי־זה עקר התקון, כי הוא בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל. ועל־כן גם שם המקום שנעשה בו התקון הזה היה נקרא 'בית לחם', על שם האכילה דקדשה הנ"ל.

וזהו ויהי בימי שפט השפטים, ודרשו רבותינו ז"ל (רות רבה א, א): שהיו שופטים את שופטיהם וכו'. הינו פגם המשפט הנ"ל, כי המשפט הוא בחינת הארת בן ותלמיד, בחינת 'הוו מתונים בדין', בחינת "כי אלקים שופט" וכו' כנ"ל. ואז נפגם המשפט הזה כנ"ל, על־כן ויהי רעב בארץ - שלא זכו אז לשביעה, שאז מתגלה הארת הרצון וכו' כנ"ל, שהוא נמשך מהארת בן ותלמיד שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל. ועל־כן היה פגם מחלון וכליון, שלא זכו להשאיר שארית בארץ, שהוא בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל, ונתתקנו על־ידי בעז ורות בסוד היבום, כנ"ל.

ועל־כן נקרא שם הבן הנולד להם 'עובד' - שהוא בחינת (משלי יב, יא): "עבד אדמתו ישבע לחם" כמובא, הינו כי זה עקר התקון שנולד להם בן שעל ידו נמשך הארת בן ותלמיד, שהוא בחינת הארת הרצון שמתגלה בעת האכילה, שזהו בחינת "עבד אדמתו ישבע לחם", וכנ"ל:

וזה בחינת (רות ד, ז): וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו' - כי כשהיה צריך אחד למכר הונו ונחלתו לחברו, ששם נעלם ומלבש הארת הרצון שמלבש בתוך העשירות והפרנסה דקדשה כנ"ל. על־כן היה תקון המכירה על־ידי המנעלים שהם נמשכין מבחינת שתיקה, שהוא בחינת הארת הרצון כנ"ל. וכן עשה בעז עם הגואל - וישלף נעלו (שם ד, ח), כי על־ידי־זה נמשך הארת הרצון שהוא בחינת שתיקה שמשם נמשכים המנעלים, שזהו בחינת חליצה כנ"ל ועל־ידי תקונים הנ"ל שזכו לתקן בעז ורות, שהם בחינת המשכת הארת בן ותלמיד הארת הרצון הנ"ל, על־ידי־זה נולד משיח מהם - שהוא דוד המלך עליו השלום, שממנו יצא משיח שיבא במהרה בימינו. כי משיח יבנה הבית־המקדש שיהיה קים לעד, שהיא בחינת הארת בן ותלמיד שכלול בבית־המקדש, כי נמשח בשמן המשחה, ועל שם זה נקרא 'משיח', שהוא בחינת שמן משחת קדש, שהוא בחינת המקיפים הנ"ל, שהם בחינת שתיקה, בחינת הארת הרצון הנ"ל.

כי משיח הוא בחינת שתיקה, כי הקץ סתום וחתום, כמו שכתוב (דניאל יב, ד): "סתם הדברים וחתם" וכו', ולבה לפומה לא גלי (מדרש תהלים ט), שזהו בחינת שתיקה העליונה, שאפלו למעלה למעלה הוא בבחינת שתיקה, כי לבה לפומה לא גלי. ועל־כן כל המשכת נשמת משיח היה בהעלם ובסוד ובתחבולות, שהוא מעשה לוט ובנותיו, שגם לוט בעצמו לא ידע בשכבה ובקומה (בראשית יט, לד). וכן מעשה יהודה ותמר ומעשה בעז ורות, כי הכל היה בסוד ובהעלם גדול כדי להמשיך נשמתו בסוד וכו', כמובא. כי משיח הוא בבחינת סוד, בבחינת שתיקה, כי משיח הוא למעלה מהזמן, בחינת אריכות ימים ושנים, בחינת (תהלים כא, ה): "חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד", שהוא בחינת מקיפים העליונים, שהם בחינת שתיקה. ועל־כן אסור להרהר חס ושלום על אריכת הגלות כל כך, כי אי אפשר להשיג זאת, כי הוא בחינת מקיפים העליונים שאי אפשר להשיגם כי הם בבחינת שתיקה. ועל־כן "הקץ סתום וחתום, והמאמין לא יחיש" (ישעיה כח, טז), "כי בא יבא לא יאחר" (חבקוק ב, ג), במהרה בימינו, אמן:

ועל־כן מברכין על המנעלים 'העושה לי כל צרכי' - כי כל צרכי האדם שהוא כלל הפרנסה נמשך מכלליות בן ותלמיד וכו', כמו שמבאר שם, שמשם הם בחינת המנעלים, וכנ"ל: