# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/63/17/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יז.): בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל - זכו בניו לחוט של תכלת ולרצועה של תפלין - כי ציצית ותפלין הם כלליות של התורה כלה, שהוא כלליות בן ותלמיד, כי ציצית הוא בחינת לבושין, בחינת מקיפין, שמכניסין בהתלמיד שהוא בחינת מלכות, בחינת "מלא כל הארץ כבודו", כי קדשת הציצית הם באתגליא והכל רואין אותן, שזהו בחינת תלמיד שהשגתו בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת "ואראה את ה'", אבל תפלין עקר קדשתם שהוא הפרשיות הם גנוזים ותפורים בתוך הבתים שזהו בחינת השגת הבן, בחינת מה חמית וכו', בחינת 'איה' מקום כבודו, כי קדשתם גנוז מאד, כי תפלין הם מחין עליונים מאד בחינת בן, בחינת 'איה' וכו' כנ"ל, שזהו בחינת שתיקה. ועל־כן משם נמשכין בחינת מנעלים שסוגרין האור שלא יצא לחוץ, שזה נמשך מבחינת שתיקה העליונה כנ"ל שהוא בחינת תפלין, ועל־כן בזכות שרוך נעל - זכו בניו לתפלין.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סא.): 'כתפלין כך מנעלים', כי המנעלים נמשכין מבחינת תפלין, שהם בחינת מקיפין העליונים, בחינת שתיקה כנ"ל. וזהו שאמר אברהם (בראשית יד, כב): הרמתי ידי אל ה' וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל וכו', ולא תאמר אני העשרתי את אברם - כי איני רוצה עשירות שלך, כי כבר הבטיחני הקדוש־ברוך־הוא לעשרני, כמו שפרש רש"י שם. הינו כי אני זוכה לעשירות ופרנסה דקדשה שנמשך מכלליות בן ותלמיד, שהם בחינת חוט ושרוך נעל, שהם ציצית ותפלין, שמשם המלכות מקבלת הפרנסה מהידים שיש בים החכמה, ששם הארת הרצון המפלג להשם־יתברך. וזהו הרמתי ידי - 'ידי' דיקא, הינו הידים שיש בים החכמה שמשם כל הפרנסה והעשירות, ששם הארת הרצון וההשתוקקות להשם־יתברך. וזהו הרמתי ידי אל ה' אל עליון קנה שמים וארץ - שאני מרים ידי להשם־יתברך, הינו שאני רק נכסף ומשתוקק להשם־יתברך, כי הרמת הידים למעלה - זה בחינת השתוקקות נמרץ להשם־יתברך, בחינת (תהלים פח, י): "שטחתי אליך כפי". בחינת (איכה ג, מא): "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים". הינו שאני זוכה לפרנסה דקדשה, ששם הארת הרצון שנמשך מהידים שיש בים החכמה, שהוא הדעת של בן ותלמיד, שהוא בחינת ציצית ותפלין. ועל־כן איני רוצה עשירות שלך, כי הקדוש־ברוך־הוא הבטיחני לעשרני עשירות דקדשה הנ"ל, כנ"ל:

שיך לעיל