# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/63/9/

ועל־כן גם אבשלום מרד באביו בעת גזת הצאן, כמו שכתוב (שמואל־ב יג, כג): "ויהיו גזזים לאבשלום" וכו'. כי הוא רצה למרד באביו ולהמשיך המלכות לעצמו הנמשך על־ידי בחינת גזת הצאן כנ"ל. אבל באמת אין המלוכה שיכה כי אם לדוד ולזרעו עד עולם.

ועל־כן לא היה כח לאבשלום להמשיך המלוכה על־ידי גזת הצאן כי לא זכה להמשיך המקיפים בקדשה ואזי, אדרבה, מת על־ידי־זה, כנ"ל, כי עקר המיתה הוא כשמורדין בבחינת מלכות דוד, דהינו כשפוגמין כנגד הצדיקים אמתיים שהם עוסקין להכניס הדעת בבן ותלמיד שמשם מקבל מלכות בית דוד, כי המלכות מקבל משם כנ"ל, כי צריכין לתן הגדלה והממשלה והכבוד להצדיקים אמתיים שהם יודעים להכניס הדעת בנו בהדרגה ובמדה, ולשתק בעת שצריכין לשתק, בבחינת (קהלת ג, ז): "עת לחשות ועת לדבר", שזהו בחינת 'חשמל' – 'עתים חשות עתים ממללות' (חגיגה יג:), וחשמל הוא בחינת לבושין כנ"ל, שזהו בחינת ראשית הגז שנותנין לכהן כנ"ל, כי עקר הדעת הוא אצלם, ואז זוכין לחיים, כי עקר החיים הוא משם - מהמקיפין הנ"ל, שנמשכין מבחינת אריכת ימים ושנים, אמן:

הלכות נדוי וכו' ושאר ההלכות עד הסוף