# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/64/2/

וזה ששבח השם־יתברך את כנסת ישראל (שיר השירים ד, א): "שערך כעדר העזים שגלשו" וכו', ופרש רש"י: 'אף הריקים שבך חביבין עלי' וכו'. וכן פרש לקמן בקפיטל וא"ו על פסוק: "שערך כעדר העזים", בקטנים ורקים ודקים שבכם יש שבח הרבה, ש'שערך' מרמז על הגרועים ופחותים שבישראל, שגם הם יקרים מאד בעיני השם־יתברך, כי מוצא גם בהם שבח הרבה על־ידי הנקדות טובות שמוצא בכל אחד ואחד מהם. ועל־כן נקראים בשם שערות, כי זה עקר שבחם, מה שמוצא בכל אחד מהם בחינת שערות קדושות הרבה, דהינו מה שכל אחד מהם מנתק עצמו בכל פעם כחוט השערה להשם־יתברך או לדברים הנוגעים לעבודתו יתברך, שזה יקר מאד אצל השם־יתברך, כנ"ל.

וזה בחינת ציצית, שהם בחינת שערות כמובא, בחינת (יחזקאל ח, ג): "ויקחני בציצת ראשי". הינו כי ציצית הם בחינת חוט של חסד שהשם־יתברך ממשיך עלינו בכל יום, שאלו החוטי חסד בחינת ציצית - נקלעים ונשזרים מהשערות הנ"ל, מה שהשם־יתברך מטה כלפי חסד, ומוצא בכל אחד מישראל נקדות טובות שהם בחינת שערות כנ"ל. ואלו השערות מתקבצין יחד ונקלעים ונשזרים, ונעשין בחינת חוטי הציצית הקדושים שמאירין על ישראל בכל יום.

כי ידוע בכונות, שבחינת ציצית נמשכין מנימין ושערות עליונים, מבחינת שערות דעתיק ואבא ואמא, שמהם יוצא אור הציצית הקדושים, כמבאר בכונות ציצית, עין שם, הינו כנ"ל. כי עתיק הוא בחינת חסד עליון ונורא מאד (פרי־עץ־חיים, שער השבת פרק כב), בחינת "ורב חסד", כי שם כלו טוב וחסד, ושם שרש כל השלש עשרה מדות של רחמים שהם תליסר תקוני דיקנא, ששם נמחלין כל העונות ונתהפכין לזכיות, וכל האורות הקדושות הנמשכין משם - הכל בבחינת נימין ושערות, כידוע בכתבי האר"י ז"ל. הינו כנ"ל, כי מעצם החסד והטוב הנפלא שיש שם, על־ידי־זה מסתכל השם־יתברך רק על הטוב שבישראל, אפלו בפושעי ישראל הוא מסתכל רק על בחינת השערות שנמצא בכל אחד ואחד, מה שכל אחד מנתק עצמו לפעמים כחוט השערה מגשמיותו אליו יתברך. ועל־ידי־זה מאירין שם אורות גדולים ונוראים שנקראים בחינת נימין ושערות, בחינת (דניאל ז, ט): "ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא". ועל־ידי בחינות אלו השערות נמתקין כל הדינים ונמחלין כל העונות, ונמשכין כל החסדים והטובות על ישראל - הכל על־ידי בחינת שערות עליונים, שנמשכין על־ידי השערות טובות שמוצא השם־יתברך בכל אחד מישראל אפלו בהגרוע שבגרועים, ומהם יוצא אור הציצית, וכנ"ל.

וזה בחינת (תהלים קיח, ה): "מן המצר קראתי יה", ומבאר בכונות, ש'מצר' אותיות 'צמר', בחינת שערות שהם בחינת תקוני דיקנא, עין שם. הינו כנ"ל, ששערות הדקנא קדישא, שהם כל המדות של רחמים - נמשכין על־ידי בחינת "מן המצר קראתי יה", דהינו על־ידי שהאדם מנתק עצמו כחוט השערה מגשמיותו להשם־יתברך, דהינו כשהוא במצר גדול, והתאות והסטרא אחרא מתגברים עליו כמו שמתגברים, עד שאין לו דרך לנטות ימין ושמאל, בבחינת (איכה א, ג): "כל רדפיה השיגוה בין המצרים", עד שנדמה שאפס תקוה חס ושלום, והוא בעצם דחקו ומצרי נפשו פונה להשם־יתברך וצועק אליו יתברך מן המצר, בחינת "מן המצר קראתי יה". אף־על־פי שמה שפונה עצמו להשם־יתברך הוא רק כחוט השערה הוא יקר בעיני השם־יתברך, ונעשה מ'מצר' - 'צמר', שהם בחינת שערות דדיקנא קדישא, ששם כלו רחמים וטוב, ששם נתהפך הכל לטובה וזכות, כידוע.

וזה בחינת חוט של צמר ביום הכפורים שהיה מלבין העונות של כל השנה, כמו שכתוב (ישעיה א, יח): "ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו". כי עקר סליחת העונות ביום הכפורים נמשך על־ידי בחינה זאת, על־ידי שהשם־יתברך מוצא בישראל אפלו בהחוטאים, רחמנא לצלן כמה וכמה שערות טובות כנ"ל, שעל־ידי־זה מאירין השערות העליונות שהם בחינת תקוני דיקנא בחינת צמר כנ"ל, שעל־ידי־זה מחילת כל העונות כנ"ל: