# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/64/4/

וזה (עמוס ט, ז): הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל וכו'. והוא פליאה נשגבה מאד, וכל רואה ישתומם על זה, איך יעלה על הדעת שהשם־יתברך ידמה את ישראל חס ושלום לבני כשיים, הלא כבר בחר בנו מכל עם, והבטיחנו שלא יעזב אותנו לעולם ולא יחליף אותנו באמה אחרת לעולם, כמבאר במקומות אין מספר, ואיך יאמר הוא יתברך כדברים האלה על ישראל עם קרובו? וגם בפרשה זאת גופא הוא חוזר ומסים תוך כדי דבור לטובה, כמו שכתוב שם (שם ח-יג): אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב וכו', כי הנה אנכי מצוה והנעותי וכו' ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וכו' הנה ימים באים וכו' ונגש חורש בקצר וכו'. ואיך התחיל לגנות את ישראל כל כך להשוותם לשאר העכו"ם חס ושלום?

אך באמת כל התוכחות שהשם־יתברך מוכיח את ישראל, וכל הבזיונות שמבזה אותם לפעמים בדרך בזיון - הכל לטובה גדולה, כדי ללמד עליהם זכות וחסד כדי שישובו אליו באמת, כי לפעמים כשישראל מקלקלין מעשיהם מאד מאד, עד שכמעט אין נכר מעט דמעט הטוב שבהם מעצם רבוי הפשעים והקלקולים, רחמנא לצלן, ואם ירצה השם־יתברך ללמד עליהם זכות על־ידי מעט הטוב שבהם, יתעוררו המקטרגים חס ושלום, וימצאו כנגד זה אלפים פעמים להפך חס ושלום. אבל השם־יתברך חפץ חסד הוא, ואף־על־פי־כן הוא רוצה בעמו וחפץ להטות עליהם כלפי חסד, אז בטובו וחכמתו הנפלאה הוא בעצמו מבזה את ישראל בתכלית הבזיון, ואומר עליהם שכבר הם אצלו חס ושלום כמו כל האמות, מאחר שכבר קלקלו כל כך, ותכף שהשם־יתברך מהפך הדבר ואמר על ישראל שהם כמו האמות ממש, אזי תכף נתראה אמתת הנקדות טובות שבהם, כי בודאי בתחלה לא היה נחשב הטוב שבהם כלל עד שכמעט לא היה נראה כלל, כי בודאי לפי קדשת ישראל בשרשם, אפלו אם פוגמין כל ימיו כחוט השערה אחת חס ושלום - הוא גם כן פגם גדול ונורא מאד, כי ישראל רחוקים לגמרי מעון חס ושלום, ומכל מיני פגמים חס ושלום, מכל שכן כשפוגמים חס ושלום יותר מחוט השערה, מכל שכן וכל שכן כשפוגמים וחוטאים ועוברים חס ושלום עברות ממש, רחמנא לצלן, בפרט כשעוברים הרבה חס ושלום, רחמנא לצלן, עד שהעונות רבו מספר, עד שמעט הטוב כמעט אינו נכר כלל, בפרט כי גם מעט הטוב מערב בפסלת הרבה, בודאי כשירצה להסתכל על עצם רבוי הפגמים שלהם לפי קדשת ישראל - כמעט אפס תקוה חס ושלום, כי כפי עצם קדשת ישראל כפי מה שראוי להם להיות - בודאי כמעט אי אפשר לסבל הפגמים שלהם חס ושלום, ואין נכר כלל הטוב שבהם חס ושלום. אבל השם־יתברך רב חסד ואמת וחפץ בקיום העולם, כי הוא ידע יצרנו מהיכן האדם נלקח והיכן הוא כבוש בזה העולם וכו', על־כן ברחמיו העצומים הוא בעצמו מהפך הדבר ומתחיל להשוות ישראל לכל האמות.

וזהו הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל וכו' הלוא את ישראל העליתי ממצרים ופלשתיים מכפתור וכו' - ותכף כשמדמה ומשוה אותם לשאר העכו"ם, בודאי הכל יודו ויאמרו בפה מלא, שעדין יש חלוק רב ונפלא כרחוק מזרח ממערב בין ישראל לבין העכו"ם, כי כנגד העכו"ם נמצא תמיד בישראל כמה שערות ונקדות טובות לאלפים ורבבות, כי אפלו כשישראל חס ושלום בדיוטא התחתונה מאד, עדין אפלו הגרוע שבהם מלא מצות כרמון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז.) על פסוק (שיר השירים ד, ג): "כפלח הרמון רקתך" - אפלו ריקנים שבך וכו', נמצא שדיקא על־ידי שמדמה את ישראל לבני כשיים ולשאר העכו"ם, על־ידי־זה דיקא מלמד עליהם זכות, כי על־ידי־זה נתגלה ומאיר לעין כל הזכות והטוב שבהם, כי כנגד העכו"ם - "עמך ישראל כלם צדיקים" (ישעיה ס, כא), כי כלנו מניחים טלית ותפלין בכל יום ומתענים ביום הכפורים וכו' וכו'. נמצא, שכונת השם־יתברך לטובה ושבח גדול לישראל מה שדמה אותם לבני כשיים, וכנ"ל.

וזהו שסים שם: אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב וכו', כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ - הינו שהשם־יתברך אומר שבודאי לא ישמיד את ישראל חס ושלום, כשאר העכו"ם החוטאים שישמיד אותם מעל פני האדמה, כנאמר שם מקדם: הנה עיני ה' בממלכה החטאה והשמדתי אתה וכו' - אבל בית יעקב לא ישמיד חס ושלום, כי הנה אנכי מצוה והנעותי בכל הגוים את בית ישראל וכו', הינו שהשם־יתברך יצוה להניע בכברה את ישראל כנגד העכו"ם לברר ולנפות אותם היטב, כמו שמבררין ומנפין בנפה וכברה אשר לא יפל צרור ארץ - ואז הכל יראו לעין כל גדל עצם החלוק שבין ישראל לעכו"ם, כי אפלו אם ישראל כמו שהם, עדין יש בהם כמה נקדות טובות, כמה חוטי שערות טובות, מה שהם מושכין את עצמם בכל פעם להשם־יתברך, שזה יקר מאד בעיני השם־יתברך כנ"ל. ועל־ידי־זה ירחם עלינו ויביא לנו הגאלה שלמה על־ידי משיח צדקנו, שהוא בחינת עתיק, כמו שאיתא (דניאל ז, יג): "ועד עתיק יומיא מטה", שהוא יודע ללמד זכות על ישראל למצא כל השערות טובות שבישראל, שזהו בחינת החסד הרב של בחינת עתיק, כנ"ל.

ועל־כן סים שם: ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים וכו', כי דיקא על־ידי־זה יקים את סכת דוד, על־ידי שמהפך הדבר ומדמה את ישראל לגמרי לגויים כנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא נתגלה ונראה כמה וכמה נקדות טובות שבהם, כנגד העכו"ם כנ"ל. ועל־ידי זה יבוא משיח ויקים את סכת דויד הנפלת, כנ"ל: