# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/14/

וזה בחינת המעשה של המלאך שבא ליהושע - ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו, ויאמר לו לא וכו', עתה באתי (יהושע ה, יג-יד), ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מד:), שאמר לו: אתמול בטלתם התמיד, ועתה בטלתם עסק התורה, ושאל לו: על מה באת? והשיב לו: עתה באתי - על בטול תורה וכו', מיד (יהושע ח, ט־יג־יד): וילן יהושע בלילה בתוך העמק וכו'. כי יהושע הלך לכבש ארץ ישראל ששם מקום הבית־המקדש, ששם ברור ההלכות של התורה, שזה עקר התקון כנ"ל, על־כן אמר לו המלאך, שבא על בטול תורה, כי עקר התקון עסק התורה לשמה - לברר כל ההלכות לאמתתן, שעל־ידי־זה יכולין לכבש כל המלחמות שנמשכין מהתנגדות ומחלקת וכו' וכנ"ל. ועל־כן מיד: וילן יהושע בתוך העמק, ואמרו רבותינו ז"ל (שם): 'שלן בעמקה של הלכה'. 'בעמקה של הלכה' דיקא - שלן וירד לתוך העמק שירדה ההלכה לשם, שמשם יונקים המתנגדים והחולקים, שמשם נמשך גם כל כח העכו"ם שהם כנגד ישראל. ויהושע שקבל כל התורה ממשה ירד לשם, להעלות ולברר ההלכה מעמקה, שעל־ידי־זה דיקא יש לו כח להלחם כנגד המלכים שהיה צריך לכבש, בבחינת (בבא־בתרא עג:): 'ושמע מלכותא וקטליה' וכו', עין שם. שעל־ידי שמבררין ומעלין ההלכה מנפילתה, על־ידי־זה נופל השד יהודי וכו' שהוא בחינת מלכות הרשעה וכו', עין שם.

וזה שאחז המלאך חרב שלופה בידו, ויהושע היה מספק ושאל לו: הלנו אתה וכו'. כי המלאך רמז לו זאת, שיש חרב שלופה שהיא בחינת גבורות, בחינת שמאל, שמשם התגברות החולקים, על־כן צריכין לעסק בתורה ולירד לעמקה של הלכה לבררה ולעלותה כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר כח המלחמה כנ"ל. רק שיש בזה שתי בחינות, כי כשזוכין לברר בשלמות - אין צריכין שום חרב כלל וכנ"ל, וכשמבררין ואין הברור בשלמות - אז מועיל הברור שעל־ידי־זה יכולין לתפס החרב ולהלחם וכנ"ל, אבל העקר הוא עסק התורה - לירד לעמקה של הלכה כנ"ל.

ועל־כן עשה יהושע כן, ומיד וילן בלילה ההוא בתוך העמק וכו' כנ"ל, וזכה אז על־ידי־זה שכבש יריחו בנס בלא מלחמה וחרב, רק על־ידי קול שופר, שעל־ידי־זה נתעקם פי בלעם והכרח לברכם, כי ראה גם גדל כחו של יהושע, כמו שכתוב במדרש על פסוק (במדבר כג, כא): "ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו", שאמר לו בלק: 'הואיל ואינך יכול מפני משה וכו', ראה זה שעומד אחריו מה יהיה, אמר לו: אף הוא קשה כמוהו. 'ותרועת מלך בו' - תוקע ומריע ומפיל חומה וכו'. כי תקיעת שופר זה בחינת ברור הלכות התורה שנתנה בקול שופר, בבחינת (תהלים פא, ד): "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב", שהשופר מברר המשפטים והדינים וההלכות, שכמו כן יוצא המשפט בראש השנה על כל באי עולם. כי הכל על־פי דין ומשפט והלכות של התורה הקדושה, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן כב) שהדין צריך שיהיה דין תורה, כי ראש השנה שהוא סוף ארבעים יום האחרונים שבהם תקן משה חטא העגל, שהיה על־ידי פגם נפילת התורה שבעל־פה להמתנגדים והחולקים כנ"ל, עד שהכרח משה ביגיעה גדולה לרצות את השם־יתברך ולקבל לוחות שניות, שהוא בחינת שחזר וברר והעלה את הלכות התורה. ובראש השנה ויום הכפורים שהם עשרת ימי תשובה, אז גמר תקון זה, על־כן תוקעין בשופר בראש השנה, לחזר להעלות ולברר ההלכות מחדש. ובכח זה היה יהושע תוקע ומריע ומפיל חומות, וכמו שכתוב (במדבר י, ט): "וכי תבאו מלחמה וכו', והרעתם בחצצרת" וכו'.

וזה בחינת (ישעיה כז, יג): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים [בארץ אשור] והנדחים [בארץ מצרים], והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים - ששם הבית המקדש ששם ברור כל התורה כנ"ל, שלשם יתקבצו כל האובדים והנדחים על־ידי קול שופר שמקבץ נדחים, שעקר כל הנדחים שהוא על־ידי פגם הברית, כידוע, הכל נתתקן על־ידי עלית וברור ההלכות בגדל כחו של הצדיק, שעושה על־ידי־זה יחוד גדול כנ"ל, כי זה תלוי בזה, וכנ"ל: