# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/17/

ועל־כן המנדה והמחרם אסור בנעילת הסנדל, וצריך למעט בדבור, כי הנדוי והחרם - על שעבר דיני התורה, והעקר על שמבזה תלמידי חכמים, שהוא הראשון של עשרים וארבעה דברים שעליהם מנדין, כמו שכתוב בשלחן ערוך (סימן שלד סעיף מג): על עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם ואלו הן, אחד המבזה את החכם אפלו לאחר מותו. כי עקר הכח שיש לו לבזות את החכם האמתי הוא על־ידי שלמד תורה שבעל פה שלא לשמה, או שמקרב ללמדן כזה, ומשם נעשה לו פה לדבר כנ"ל, כי נפלו אצלו ההלכות עד שנעשה לו פה לדבר.

על־כן חיב בחליצת הסנדל, כי המנעלים נמשכין מבחינת (בראשית ג, כא): "כתנות עור", שהם שמירה לרגלין שנעשו אחר חטא אדם הראשון שפגם בההלכות כנ"ל, כמו שמבאר שם בפרשה: "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם". ואיתא בזהר (בראשית לו:): 'בקדמיתא כתנות א ור באלף, בתר דחאבו - אתעבידו כתנות ע ור' (בתחלה היו להם כתנות אור [שנכתב] באלף, ולאחר שחטאו – נעשו כתנות עור [שנכתב בעי"ן]). כי עתה אי אפשר לקבל האור של התורה אלא דרך כמה לבושים שהם בחינת "כתנות עור". וזה הוא טובה גדולה, כי על־ידי־זה דיקא יכולין לברר ולהעלות ההלכות מנפילתם, על־ידי שיכולים להלביש ולכסות אותם בכמה כסויים ולבושים, ומשם נמשכים בחינת המנעלים, שהם שמירה לרגלין שהם עקר שלמות כל המלבושים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קכט.): 'לעולם ימכר אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו', כי שם בבחינת רגלין - צריכים השמירה ביותר, כי ההלכות הם בחינת רגלין כנ"ל, ונפלו בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות", על־ידי אלו שלא זכו שנעשית להם התורה סם המות, והמנעלים הם שמירה לזה שלא יינקו הקלפות ביותר מהרגלין שהם בחינת הלכות כנ"ל.

וכל זה הכח מקבלין מהחכם האמתי שהוא הצדיק האמת שיש לו כח לברר ולהעלות ההלכות ממקום שנפלו, ולחזר ולעשות מהם הלכות בדרכים נפלאים, שעליו נאמר (שיר השירים ז, ב): "מה יפו פעמיך בנעלים" וכו', שזהו בחינת עליות ישראל לרגל, שעליהם נאמר מקרא זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:). כי כל עליתם לבית המקדש בשלש רגלים היה בשביל זה, כי שם בבית־המקדש כל ברור ההלכות, כמו שמבאר לעיל על פסוק (במדבר כב, כח): "כי הכיתני זה שלש רגלים". ועל־כן נקראים 'רגלים' - 'רגלים' דיקא כנ"ל, אבל זה שבזה חכם האמתי - בודאי חיב נדוי וחרם וצריך לחלץ מנעליו, כי אין לו מנעלים, בחינת "כתנות עור" וכנ"ל. ועל־כן אסור להרבות עמו בדברים, כי עקר פגמו בהדבור שנעשה אצלו מהתורה שבעל פה - פה לדבר על הצדיק עתק, וכנ"ל: