# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/19/

וזה בחינת (ישעיה נח, יג): "אם תשיב משבת רגלך", כי עקר הגלות והטלטול הוא בששת ימי החל, כי ששת ימי החל הם בבחינת ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומתר, ששם עקר היגיעה לברר ההלכה לברר המתר מהאסור, הכשר מהפסול וכו', שמשם נמשכין כל הנסיעות, שהם בחינת גלות וטלטול כנ"ל, שזהו בחינת (שמות א, יד): וימררו את חייהם וכו' שנאמר בעת הגלות, כמו שאיתא בתקוני־זהר (תקון כא, מד.): וימררו את חייהם, בעבדה קשה - בקשיא. בחמר - הלכתא. ובלבנים - דא לבון שמעתתא וכו', הינו שעקר מרירת הגלות נמשך מחמת שפגמו בלמוד התורה הקדושה, עד שצריכים מרירות ויגיעות גדולות לברר וללבן ההלכה, שמשם הגלות והטלטול כנ"ל.

אבל בשבת הוא ניחא וחרות, ועל־כן אז אין שם גלות וטלטול, כי אסור לצאת חוץ לתחום בשבת, כי שבת מעין עולם הבא (ברכות נז:), שעקר שלמות ברור ההלכה יהיה אז, וגם כל הכח לברר וללבן ההלכה בששת ימי החל, שהם בחינת ימי הגלות - הכל בכח קדשת שבת שנמשך על ימי החל, כי שבת הוא שלמות הדעת שיתגלה לעתיד, שאז ישיגו כל הלכות התורה בתכלית הברור לאמתתן, וגם יבינו אז כל פנימיות סודות של כל ההלכה והלכה, איך לדבק את עצמו ולכלל בו יתברך על־ידי כל דין ודין של כל הלכה והלכה, בבחינת (מגלה כח:): 'כל השונה הלכות בכל יום מבטח לו שהוא בן העולם הבא'. כי כפי היגיעה שהיה לו בעולם הזה ללמד ולשנות הלכות - כן יזכה לעולם הבא, שהוא השגת דעת פנימיות וסודות ההלכות, שזה עקר בחינת ענג שבת, שהוא תענוג ושעשוע עולם הבא.

ועל־כן אז בשבת עולין הרגלין, בחינת "אם תשיב משבת רגלך", כי ברור וזכוך ההלכות בשלמות הוא בחינת עלית הרגלין כנ"ל, ועל־כן עקר זווגן של תלמידי חכמים בשבת (כתבות סב:), שאז הזווג בקדשה, בבחינת ברור ההלכות, כמבאר למעלה, וכל זה בכח הצדיק שהוא בחינות שבת דכלהי יומא (זהר נשא קמד:):