# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/20/

וזה בחינת בין המצרים, שמתאבלין אז על הגלות וחרבן בית־המקדש שנמשך מנפילת ההלכות, על־ידי שלומדין שלא לשמה להתיהר וכו', עד שנפגם אצלם הלכות כל כך, עד שנעשה להם פה לדבר על הצדיק האמת כנ"ל, שמשם כל החרבנות כנ"ל. ועל־כן נוהגין שאין אוכלין בשר באלו הימים (שלחן ערוך, ארח חיים, סימן תקנא, סעיף ט), להורות, שנתעלמו מאתנו ההלכות מעצם החרבן שהיה בימים ההם, שעל־כן אין אוכלין בשר בבחינת (פסחים מט:): 'עם הארץ לא יאכל בשר', כי הדבור הוא הנפש, בבחינת (בראשית ב, ז): "ויהי האדם לנפש חיה" - 'לרוח ממללא' כנ"ל. וזה שיודע להעלות כל הדבורים שנפלו למטה ולחזר ולעשות מהם הלכות - הוא יכול לאכל בשר, לברר ולהעלות הנפש המגלגל בחי להחזירו למדבר, אבל עתה בימים הסמוכים לתשעה באב שאז היה תקף החרבן - אין לנו כח לברר ההלכה, על־כן אסור לאכל בשר, בבחינת 'עם הארץ לא יאכל בשר', כנ"ל.

ועל־כן לא יכו התלמידים בימים ההם (שלחן ערוך, ארח חיים, סימן תקנא, סעיף יח). כי מה שמכין התלמידים - נמשך גם כן ממרירת הגלות, שמחמת זה קשה לעמד על ברור ההלכה והשמעתתא, על־כן מכרחין להכותן, וזה נמשך מהכאת משה בצור שנמשך על־ידי שחלקו עליו, שמשם כל הטרח שצריכין לטרח בשמעתתא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון כא, מד.), ומובא בהתורה הנ"ל: 'אלמלא הכה משה בצור לא הוו טרחי רבנן בשמעתתא' וכו'. אבל באלו הימים שבין המצרים שאז תקף מרירת החרבן - אסור להכותם, כי עתה קשה ביותר לברר ההלכה ויוכל לקלקל ולהזיק לתלמידים על־ידי ההכאה, כי בעת החרבן בעצמו אי אפשר לברר.

ועל־כן אסור ללמד כלל בתשעה באב רק בדברים הרעים, וכן אסור אז להניח תפלין (ארח חיים, סימן תקנה, סעיף א), וצריכין חליצת המנעלים (שם סימן תקנד, סעיף טז), כי הכל בחינה אחת, כי תפלין - מחין, ששם ברור ההלכות, שמשם נמשכין תקון המנעלים, בבחינת (שבת סא.): 'כתפלין כך מנעלים'. ובתשעה באב נתקלקל כל זה, על־כן אז אסור בכל זה, רק צריכין להתאבל מאד על חרבן בית־המקדש ולישב לארץ ולהשפיל דעתו באמת. וכן בכל יום צריכין לישב על הארץ ולהתאבל בחצות לילה, ועל־ידי זה זוכה לברר ההלכה, בבחינת (תענית ל:): 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה'.

ועקר השמחה היא התורה, שהם ההלכות שישיגו אז, בבחינת (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב", בחינת (משלי טו, כג): "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב". ופרש רש"י, ששואלין בהלכות חג וכו'. וכמו שכתוב (תהלים קיט, קסב): "שש אנכי על אמרתך" וכו'.

וזה עקר הנחמה, בחינת (ישעיה מ, א-ד): נחמו נחמו עמי וכו', קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו, כל גיא ינשא וכו', והיה העקב למישור. שכל זה הוא מבשר על ברור הלכות התורה - שישיגו בשלמות כל הדרכים והמסלות שבתורה שהם נעלמים עתה, ולעתיד יתגלה בשלמות, בבחינת והיה הרכסים לבקעה והעקב למישור.

וזהו (שם מ, ה): ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר - שהכל יראו הדבורים שנפלו למטה על־ידי שחלקו על הצדיקי אמת שמשם כל החרבן, אז יראו הכל ויבינו שהם ההלכות שנפלו, שהם פי ה' שדבר - אלו ההלכות, כי עתה אין משיג זאת כי אם הצדיק האמת, כנ"ל, אבל לעתיד יתקים: וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר - שכל הרכסים והעקמימיות וההעלמות שהיה בהלכה שנמשך מנפילת התורה על־ידי הלומדים שאינם הגונים שנעשה להם מההלכות פה לדבר על הצדיק כנ"ל, אז יראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר, שכל זה הם דברי פי ה' שהם ההלכות שנפלו למטה כנ"ל, כי אז יתברר ויתעלה הכל לשרשו, עד שיראו הכל מהיכן נמשך אלו הדבורים, ועל־ידי־זה ונגלה כבוד ה' - כי יחזר הכבוד לשרשו, כי כבוד הצדיק הוא כבודו יתברך, וגם הוא מקפיד על כבוד הצדיק יותר מכבודו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא תולדות יב) בענין עדו הנביא (ועין רש"י מלכים־א יג, ד).

וזה שסים מלאכי (ג, כג): הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים וכו', פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. כי ממקרא זה - והשיב לב אבות על בנים וכו', דרשו רבותינו ז"ל (עדיות ח, ז), שאליהו יבא רק לעשות שלום בעולם, הינו לבטל המחלקת שנעשה על־ידי שלומדים שלא לשמה וכו' שמשם כל החרבנות כנ"ל.

ועל־כן אמר מקדם שם (מלאכי ג, כב): זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים - הינו שמלאכי סים ספרי הנביאים, והזהיר את ישראל שיזכרו היטב תורת משה רבנו וכו' כל החקים והמשפטים, שהם כל ההלכות שמסר לנו לזכרם היטב כראוי, ולשמרם במחו שלא לשכחם - שלא להרבות מחלקת בישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין סנהדרין פח:), שעל־ידי השכחה רבו המחלקת שבין התנאים ומשם נשתלשל המחלקת הגמור, על־ידי שבדורות האחרונים למדו שלא לשמה הגשמי ביותר וכנ"ל. ועל־כן אמר מיד: הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות וכו', הינו שיעשה שלום בעולם, הינו שנבא להם, שגמר התקון יהיה רק על־ידי אליהו ומשיח, וכנ"ל.

וזהו פן אבא והכיתי את הארץ חרם - כי עקר החרם הוא על בזוי תלמיד חכם האמתי שעוסק לתקן כל זה, שזה כל הקלקולים ואריכת הגלות וכנ"ל. על־כן הזהירם על זה שיזכרו תורת משה וכל ההלכות שמסר לנו, ולא יבזו החכם האמתי פן אבוא וכו' כי עקר החרם מגיע על זה וכנ"ל.

ועל־כן חזר וסים: הנני שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא; כי אף־על־פי־כן, סוף כל סוף יגמר השם־יתברך את שלו ויתגלה האמת, וכמו שהאריך שם מלאכי קדם לזה ואמר (מלאכי ג, יג): חזקו עלי דבריכם וכו' - שהם המדברים עתק על הצדיק, שנחשב כאלו מדברים על השם־יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל.

ומסים (שם ג, טז): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וכו'. ופרש רש"י, וזה לשונו: 'אז נדברו וגו' - אני משיב על דבריכם אז בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית, מפני שנדברו יראי ה' שלא לדבק במעשיהם הרעים, ואני לא נשכחו דבריכם מלפני ואף־על־פי שאיני ממהר להשיב גמול, כי הקשבתי ושמעתי וצויתי לכתב להם ספר זכרון, והיו לי דבריהם מקימים, ליום אשר אני עושה סגלה אשר אצרתי, והנחתי לשלם בו גמולי, ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע', עד כאן לשונו. ועל זה מסים בסוף: זכרו תורת משה עבדי וכו', עד הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא - כי אז יהיה גמר התקון ואז הכל יראו האמת. יהי רצון שיבא במהרה בימינו, אמן:

תם ונשלם