# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/3/

ועל־כן יעקב ברח מלבן בעת שהלך לבן לגזז צאנו דיקא, כמו שכתוב (בראשית לא, יט־כ): ולבן הלך לגזז את צאנו, ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה; ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא. כי 'שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי' (מתר להם לצדיקים ללכת ברמאות עם רמאים) (מגלה יג:), כי כל העסק של יעקב עם לבן הארמי מתחלה ועד סוף הכל היה בענין ברור ההלכות הנ"ל - לבטל ההתנגדות של המתנגדים והחולקים, שמשם כל קלקול הדורות וחרבן בית־המקדש ואריכות הגלות בעונותינו הרבים, שהכל על־ידי מחלקת ושנאת חנם, שעל־ידי־זה נחרב הבית־המקדש, ועדין מתארך הגלות בעונותינו הרבים. וכל המחלקת נמשך מההתנגדות שנמשך על־ידי שלומדים שלא לשמה רק בשביל ממון וכבוד, עד שרואים בהתורה רק בחינת השמאל וכו', עד שנעשה להם פה לדבר עתק בגאוה על הצדיקי אמת וכשרי הדור, כמו שמבאר שם, שבאר כל זה על הפרשה של וישק יעקב לרחל וכו' ויגד יעקב לרחל וכו'. ומזה נוכל להבין רמזים שכל שאר הפרשה נאמרה על זה.

ועל־כן טרח יעקב לברר כל העשירות מלבן דיקא, כי כל נפילתו של החולק והמתנגד, בחינת לבן, הוא מחמת העשירות שנמשך משמאל של התורה כנ"ל. ובעונותינו הרבים בכל דור ודור הסטרא אחרא מתגברת, עד שהחולקים בחינת לבן ממשיכים העשירות אצלם, ורב העשירים כרוכים אצלם, מחמת שהם בבחינת שמאל שמשם העשירות. ובאמת כל העשירות והפרנסה של כל העולם נמשך רק מבחינת יעקב שהוא איש אמת, בחינת (בראשית כה, כז): "יעקב איש תם", שהוא בחינת הצדיק האמת שלומד תורה לשמה ותורתו זכה בלי פסלת כלל, רק לטובת העולם נוטה לאיזה בחינה דקה של שלא לשמה, כדי להמשיך פרנסה ועשירות לעולם, ושם בשרש שפע העשירות שממשיך הצדיק האמת - שם העשירות זך ונקי מאחיזת הסטרא אחרא. אבל כשהלמדן שאינו כשר לומד תורת התנא, ונוטה רק לבחינת שמאל - שלא לשמה, הגשמי והפגום מאד, להתיהר ולקנטר ולהקרא בשם רבי ורב, בשביל עשירות וממון לבד, ועושה מהתורה קרדם ועטרה וכו' (אבות ד, ה), אזי יורד העשירות חס ושלום ונופל להסטרא אחרא, ומגיע העשירות על־פי רב לאותם שהם בחוץ בבחינת שמאל, שהוא הסטרא אחרא שהם העכו"ם והרשעים וכו'.

וכל זה נמשך מחטא אדם הראשון, שחטא בזה על־ידי חוה אשתו בעצת הנחש הקדמוני, שהיה "ערום מכל חית השדה" (בראשית ג, א) - 'ערום מכל' - בערמימיות, בחינת לבן הארמי שהסית את חוה תחלה, שהיא בחינת תורה שבעל פה, שהיא בחינת רחל, בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה'", שזהו בחינת חוה, שהיא בחינת הדבור, שהוא בחינת תורה שבעל פה, בחינת (תהלים יט, ג): "ולילה ללילה יחוה" וכו', והרמאי הנחש הסית אותה שתגלה פנים בתורה שלא כהלכה - להתיר אכילת "עץ הדעת טוב ורע", כמו שכתוב (בראשית ג, ד): "לא מות תמתון" - דחפה עד שנגעה בו, ולמד קל וחמר של שקר, כשם שאין מיתה בנגיעה וכו' (רש"י שם).

כי כבר מבאר אצלנו, שכל העשירות נמשך מהאשה, כי האשה בבחינת שמאל לגבי בעלה, שהוא בחינת ימין, ומשם העשירות, וצריך לאכללא שמאלא בימינא, ואז נתתקן הכל, כידוע. ואז הצדיק מברר ומעלה כל ההלכות שהם תורה שבעל פה לבחינת חבוק ונשוק וזווג, כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל. וכל היחודים של הצדיקי אמת וזווגיהם בגשמיות - נמשך רק משם, שזהו בחינת זווג יעקב ורחל והנשיקין, בחינת (שם כט, יא): "וישק יעקב לרחל" וכו'.

אבל מי שאינו צדיק ונוטה לתאות הגשמיות, כפי נטיתו אל תאוה הגשמיות - כן נופל לבחינת שמאל, ועל־ידי־זה גם כל למודו בבחינת שמאל וכו', על־כן כל תקונו רק על־ידי צדיק האמת הגדול במעלה, שהוא בחינת יעקב, שהוא קדוש וטהור בתכלית הקדשה מתאוה זאת, ובין בזווגו בין בלמודו התורה, כל כונתו רק לשמים לבד - לעורר זווגין ונשוקין העליונים, בחינת "וישק יעקב לרחל" וכו'.

אבל הנחש הסית את חוה עד שהסיתה את האדם, עד שנטה מזה ונפל לבחינת שמאל, לבחינת תאוה הגשמיות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בראשית לה:), שאדם הראשון פגם בברית ועל־ידי־זה גלה פנים בתורה שלא כהלכה, שהוא בחינת אכילת "עץ הדעת טוב ורע". ועל־כן נתקלל דיקא בענין הפרנסה, כמו שכתוב (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה" וכו'. כי עקר הפגם מגיע אל הפרנסה שנמשך מבחינת שמאל, וכנ"ל: