# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/5/

וזה בחינת כל פרשת בלעם ששכרו בלק, כי אמר, אין כחו של משה אלא בפיו, אף אנו נעמד עליו באדם שכחו בפיו (במדבר רבה כ, ד). כי איתא בספרי קבלה (לקוטי־תורה שם), שלבן ונבל ובלעם הם בחינה אחת בסוד הגלגול, הינו בחינת הלמדן שאינו כשר, שאין כחו אלא מהצדיק האמת, בחינת משה, שכל כחו בפיו, בחינת תורה שבעל פה, שכל העולם ומלאו וכל חיותו ופרנסתו נמשך משם. ועל־ידי שהוא לומד תורה שבעל פה לשמה באמת לאמתו - על־ידי־זה כל הנהגת העולם על ידו, ויכול להנהיג העולם כרצונו ולעשות מופתים נוראים בעולם. אבל "את זה לעמת זה עשה האלקים" וכו' (קהלת ז, יד), על־כן נמצא בכל דור בחינת חולקים ומתנגדים, שכל כחם מהלומדים תורה שבעל פה שלא לשמה וכו' כנ"ל, שהם בחינת לבן ונבל ובלעם, שכל כחו בפיו. בפיו דיקא, כי כל כחו רק מהתורה שבעל פה, שעל־ידי־זה נעשה לו פה לדבר, כנ"ל.

ובאמת היו אז ישראל בסכנה גדולה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז.): "עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק וכו', מן השטים" וכו' (מיכה ו, ה), אבל בגדל כחו של משה רבנו - נצלנו מפיו הרע, כי משה היה כחו גדול מאד, עד שהיה יכל לברר ולהעלות כל הדבורים שמדברים החולקים ולעשות מהם הלכות - להעלות השכינה בבחינת חבוק ונשוק וזווג וכו', כמבאר באר היטב בהתורה הנ"ל, עין שם. ועל־ידי־זה (דברים כג, ו): "ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' את הקללה לברכה", כי נתהפכו כל דבוריהם הרעים לבחינת הלכות התורה, שמשם כל הברכות והפרנסה והעשירות, שנחזר הכל לישראל הכשרים הנלוים ונכללים במשה רבם, וכנ"ל: