# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/6/

וזה בחינת פתיחת פי האתון, שהיא פליאה נשגבה שעשה אז השם־יתברך נס נפלא ונורא כזה, כמו שכתוב במדרש (במדבר רבה כ, יד), שפתיחת פי האתון היה נס שלא היה כמוהו מעולם. כי דיקא על־ידי נס הנפלא והנורא הזה - עקם הקדוש־ברוך־הוא את פיו של בלעם הרשע להפך מקללה לברכה, כי בזה דיקא הראה השם־יתברך גדל כחו של משה שהוא בחינת הצדיק האמת, שיכול להעלות כל הדבורים שמדברים החולקים בבזיונות וחרופים כאלה - להפך הכל לברכה לעשות מהם הלכות כנ"ל. כי כבר מבאר, שכפי קדשת האדם בתאוה הכלליות - כן זוכה לברר ההלכות של תורה שבעל פה, שהם בחינת רחל, בחינת "אשה יראת ה'".

אבל בודאי לאו כל אדם זוכה לזה בשלמות. על־כן התקון של כל בני אדם הוא רק על־ידי הצדיק האמת שזוכה לזה בתכלית השלמות, כמו משה ויעקב ודוד וכו', עד שכל זווגיהם היה בבחינת חבוק ונשוק וזווג המבאר בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים, שער לט, דרוש יד, ועוד), ובזהר הקדוש, שבאר רבנו ז"ל, שזה נעשה על־ידי שמברר הצדיק הדבורים שמדברים עליו החולקים ועשה מהם הלכות וכו'. ומי שנכלל ומחבר להצדיק הזה - הוא מתקן ומעלה גם אותו, עד שזוכה להלכה ברורה, מאחר שכל תורתו וכל הנהגותיו וכל חיותו וקיומו הכל ממנו.

אבל בלעם היה ההפך ממש מזה, שפגם בתאותיו כל כך, עד שנפל לתאוה הזאת כל כך, עד שעשה מעשה אישות עם הבהמה (סנהדרין קה:), ורצה להמשיך בחינת הנשוק והזווג למטה למטה, לא בלבד לתאוה הגשמית, שאפלו הכשרים שנופלים לתאוה הגשמיות בהתר צריכין תקון גדול על־ידי הצדיק הגדול הנ"ל, עד שיעלה הכל לשרשו לבחינת זווג ונשוק העליון הנ"ל, מכל שכן וכל שכן הרשעים, שנפלו לעברות חס ושלום, רחמנא לצלן - שתקונם קשה מאד, כידוע בכל הספרים, רק אם זוכה להתקרב בחייו לצדיק כזה, שיש לו כח הנ"ל - יכול לתקן גם אותו כנ"ל. אבל בלעם הרשע נפל לתאוה הרעה הזאת כל כך, עד שעשה מעשה אישות עם בהמה, וחלק מאד על משה, בחינת הצדיק האמת, ובטמאתו הרעה התגבר כל כך שרצה להמשיך הדבור הקדוש של תורה שבעל פה לשם, עד שהיה לו כח בפיו לדבר סרה על הצדיק האמת בחינת משה ולחרף ולגדף, כי רצה להפך כל דבורי התורה שבעל פה לדרכו הרעה חס ושלום - שיהיה נעשה אצלו מהתורה שבעל פה, פה לדבר עתק, שהוא בחינת קללה על הצדיק האמת ואנשיו, שהם בחינת משה וכלל ישראל, שרצה לעקרם לגמרי בפיו הרע והטמא והכל בבחינות הנ"ל וכנ"ל.

ועל־כן עשה השם־יתברך נס נפלא, והראה גדל כחו של משה, על־ידי שעשה אז דבר נס שלא היה כמוהו מעולם, שהאתון פתח את פיו ודבר עם בלעם והוכיח אותו. הינו שבגדל כחו של משה היה יכל להעלות גם כל דבורי ההלכות שנפלו עד מקום מאוס כזה - לבהמיות ממש, להעלותם גם משם, ולבררם ולזככם, להפכם להלכות, להשיבם למקומם הראשון, שעל־ידי־זה נעשה חבוק ונשוק וכו' בקדשה העליונה כנ"ל, עד שעשה נס נפלא שהאתון בעצמו פתחה פיה ודברה עם בלעם, כי משה בגדל כחו העלה הדבור משם מתכלית הירידה והנפילה, עד שהאתון בעצמה דברה והוכיחה אותו.

ובזה הראה לדורות גדל כחו של הצדיק האמת - שיכול להעלות הדבור מתכלית הנפילה והירידה שאין ירידה אחריו. כי באמת, גם בכל הדורות כל הדבורים רעים שדוברים החולקים על הצדיק האמת ואנשיו - הכל נמשך מבחינה זאת, מחמת שתחלה טמאו בריתם, כל אחד כפי פגמיו הרעים, על־כן הם כרוכים אחר החולקים העוסקים בתורה, אבל למודם שלא לשמה כנ"ל, וגם הם אינם נקיים בתאוה הזאת, ומחמת זה נעשה אצלם פה לדבר כנ"ל, שמשם כל קלקולי הדורות וכו' כנ"ל. אבל השם־יתברך הראה אז גדל כח של הצדיק האמת בחינת משה, שיכול להעלות ולברר הדבור שנמשך מתורה שבעל פה, להעלותו גם מתכלית הירידה והמאוס, שזהו בחינת פתיחת פי האתון, וכנ"ל.

ועל־כן אמרה (במדבר כב, ל): ההסכן הסכנתי, ותרגומו: 'המילף אוליפנא' - לשון למוד, כי הוכיחה אותו והודיעה לו קלקולו הרע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד:) על פסוק זה "ההסכן", שמרמז על טמאתו שטמא עצמו עם האתון, כמו שכתוב (מלכים־א א, ב): "ותהי לו סכנת". וזהו בעצמו בחינת למודו הרע, שרצה להפך האמת, בחינת 'המילף אוליפנא', הינו שהוכיחה ואמרה לו: הלא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך וכו' - שמעולם רכבת עלי ועשית עמי מה שעשית, ההסכן וכו' - המילף אוליפנא כו', לעשות לך כה - להטות אותך מדרכך הרע, כי התגברת כל כך בטמאתך עד שהנהגת עם הדבור שהמשכת לטמאה כזאת כרצונך וכנ"ל. אבל עתה הגיע קצך, כי המלאך עמד לנגדך, בכחו של משה שיש לו כח להוציא הדבור ממקום שהורדת אותו, עד שאתה מכרח להודות על האמת ולברך את ישראל. כי משה, בחינת הצדיק האמת, יכול להוציא הדבורים ממקום שהם ולהפכם לברכה, שהם בחינת הלכות כנ"ל, ועל־ידי־זה בעצמו היתה כל מפלתו, בבחינת 'ושמע מלכותא וקטליה' וכו' (בבא־בתרא עג:), עין שם היטב בהתורה הנ"ל ותבין. וזה 'אתן' אותיות 'תנא', כי רצה להפך חס ושלום למוד התנא אל האתון וכנ"ל.

וזה כי הכיתני זה שלש רגלים (במדבר כב, כח). ודרשו רבותינו ז"ל (במדבר רבה כ, יד): 'אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים'. כי בשלש רגלים עולים אל הבית־המקדש, ששם ברור ההלכות על־ידי הכהן, כמו שכתוב (דברים יז, ח): "וקמת ועלית" וכו', ועל־ידי־זה "ולא יחמד איש" וכו'. ועל־כן הם שלש רגלים כנגד שלש בחינות: חבוק, נשוק וזווג, כי בשלשה רגלים כלליות כל היחודים, כמובא. הינו שיש צדיקים בחינות משה שממשיכין קדשת השלשה רגלים, שעושין מכל הדבורים רעים הנ"ל הלכות, שעל־ידי־זה נעשה בחינות חבוק וכו' דקדשה, שהם בחינות שלשה רגלים, וכנ"ל: