# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1387/65/8/

וזה בחינת (במדבר כב, כג): וחרבו שלופה בידו, ומבאר במדרש (במדבר רבה כ, יג): כך אמר לו: הפה נתן ליעקב שנאמר (בראשית כז, כב): "הקל קול יעקב" וכו', ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהן בשלהן, אף אני אבא עליך בשלך וכו'. כי כל הגליות. והצרות שעוברין על ישראל וכל הגאלות והישועות הכל תלוי בענין זה המבאר בהתורה הנ"ל. כי זה ידוע, שכל העולם מתקים ומתנהג רק על־ידי התורה הקדושה, ואם היו הכל לומדים תורה לשמה לבד בלי שום פניות כלל - בודאי כבר היה העולם מתקן לגמרי, והיו כל ההשפעות והברכות בעולם. ועקר כל הקלקולים הוא מחמת המחלקת, כי רב הלומדים אינם לומדים לשמה, ואפלו הלומדים לשמה קצת - אינו זך וברור בתכלית הזכות כראוי. וכל תקונם הוא על־ידי הצדיק האמת בחינת משה, שלומד תורה לשמה בתכלית הזכוך בלי שום צד פסלת כלל. ואם היה כל העולם מתבטלים אצלו - היה הכל מתקן לגמרי, אבל בעונותינו הרבים, לא די שאינם מתבטלים אצלו, אף גם הם חולקים ומתנגדים עליו, וכל המחלקת וההתנגדות נמשך מבחינה הנ"ל המבאר בהתורה הנ"ל, מחמת שהצדיק הגדול מכרח לדלג בעל כרחו לאיזה בחינה דקה של שלא לשמה בחינת שמאל, כדי להמשיך עשר וכבוד וכו', ועל־ידי־זה הלמדן שאינו כשר כראוי - אינו רואה בהתורה כי אם בחינת שלא לשמה, כי 'לא זכה - נעשית לו סם מות'. ועל־ידי־זה מתגרה בו הסמ"ך מ"ם עד שנעשה לו פה מהתורה שבעל פה לדבר על הצדיק עתק וכו', ומשם כל החרבנות רחמנא לצלן כנ"ל.

וזה היו כל מלחמות יעקב עם עשו וכל התחבולות שהכרח לעשות נגדו לקבל הברכות מיצחק, כי יצחק טעה בעשו - "כי ציד בפיו" (בראשית כה, כח), שצד אביו באמרי פיו דיקא, כי שאל לו, אבא, איך מעשרין את התבן וכו' (תנחומא תולדות ח), כאלו הוא צדיק ומתנהג רק על־פי התורה בחמרות יתרות, והכל היה בשקר ומרמה, כי עשו הלך רק אחר תאותיו הרעות, ועקר אחר התאוה הכלליות, שהיה צד נשים וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, א). ואף־על־פי־כן בודאי עסק גם בתורה שהיו עוסקים בו אבותינו שקבלו משם ועבר, אבל כל למודו היה רק שלא לשמה הגשמי, כי לא חפץ בברכה (תהלים קט, יז), רק כל למודו היה רק לרמות את אביו, בחינת "כי ציד בפיו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכנ"ל, עד שטעה בו יצחק אבינו מעצם רמאותיו.

כי זה הקלקול התחיל מחטא אדם הראשון כנ"ל, והאבות התחילו לעסק בתקונו ולבררו, אבל לא נגמר התקון עד שבא משה רבנו, וברר והעלה כל ההלכות התורה עד שזכה לקבל כל התורה וכל הלכותיה בפרטיות, ואז היה ראוי שיתתקן העולם לגמרי, אבל בעונותינו הרבים קלקלו על־ידי חטא העגל, שבא גם כן על־ידי למודים רעים של הערב רב שעסקו בתורה שלא לשמה בשקר ומרמה, עד שהטעו את ישראל ונעשה להם פה לדבר סרה על משה, עד שעשו את העגל, והעקר על־ידי רבוי הזהב והעשירות שהיה להם אז, שכל העשירות נמשך ממשה שהוא החכם האמתי, על־ידי שנוטה מעט דמעט לשמאל בשביל עשר וכבוד כנ"ל, והם נעשה להם סם מות, עד שהטעו את ישראל על־ידי־זה, כמו שכתוב (הושע ב, י): "וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לב.) על פסוק "ודי זהב" וכו'. וכל זה נמשך מתאוה הכלליות שהוא תאות נאוף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:): 'לא עבדו ישראל את העגל אלא להתיר להם' וכו', וכמבאר לעיל מזה.

כי זה תלוי בזה, כי הצדיק עוסק רק ליחד קדשא בריך הוא ושכינתיה בכל מעשיו ותנועותיו, בלמודו בתורה ובכל עסקיו ובפרט בזווגו שהוא בקדשה נפלאה, בבחינת יחודים העליונים, בחינת "וישק יעקב לרחל" וכו' וכנ"ל, כי הכל אחד אצלו עבודתו בעסק התורה ועבודתו באכילה ושתיה וזווג - הכל רק לה' לבד, ליחד יחודים קדושים לגלות אלקותו ומלכותו בעולם, אבל רב העולם אינם זוכים לזה, ואפלו כשרים וצדיקים אינם זוכים לזה בשלמות, כי הוא מלחמה עצומה, ובפרט בתאוה הכלליות כידוע. וכפי מה שנוטה בתאוה הזאת להנאת עצמו - כמו כן אינו זוכה שיהיה למודו בצחות וזכות כראוי, וכל תקונו הוא רק על־ידי הצדיק הגדול הנ"ל שיכול להרים הכל וכנ"ל,

אבל כשמתגבר בו תאות עולם הזה עד שנוטה לשמאל לגמרי, עד שנעשה לו פה לדבר על הצדיק ה גדול, וחולק ומתנגד עליו, וממנו לומדים שאר ההמון המגשמים יותר ויותר, עד שיש שהם מזהמים מאד בעברות ואסורים גמורים, רחמנא לצלן, בפרט כמצוי עכשו, המקום יכפר, על־ידי־זה נעשים כל הקלקולים רחמנא לצלן, ועל־ידי־זה כל אריכת הגלות בעונותינו הרבים: