# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/62/2/

וזה בחינת מצות כתיבת ספר תורה, שצריך כל אחד מישראל לכתב ספר תורה לעצמו, או שעל כל פנים יגיה בה אות אחת שנחשב גם כן כאלו כתבה בעצמה, אבל הקונה ספר תורה כחוטף מצוה מן השוק (מנחות ל.), כי כל אחד מישראל צריך לקבל את התורה מחדש, כמו שכתוב (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום", ודרשו רבותינו ז"ל (ספרי שם): 'בכל יום יהיה בעיניך כחדשים'. ועקר קבלת התורה בכל אדם ובכל זמן הוא בבחינת נעשה ונשמע הנ"ל, כי כל אחד מישראל מקטן ועד גדול כל אחד לפי בחינתו יש לו בחינת נעשה ונשמע, דהינו מה שהוא יודע ומבין זה בחינת נעשה שהוא בחינת נגלה, בחינת תורה וכו' כנ"ל ומה שנסתר ונעלם ממנו זה בחינת נשמע, בחינת תפלה כנ"ל. וצריך כל אחד להשתדל לקבל את התורה בכל עת מחדש, דהינו שיזכה בכל פעם להשיג ולהבין את הנסתר והנעלם ממנו ולעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה וכו' כנ"ל, ואזי יש לו נשמע גבה יותר, ואחר־כך צריך לילך להלן יותר מדרגא לדרגא ולעשות מזה הנשמע נעשה. ואזי יש לו נשמע עוד גבה יותר, וכן ילך תמיד מדרגא לדרגא, ולצאת בכל פעם מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה יותר וכן לעולם.

וזה בחינת כתיבת ספר תורה, כי הכתב של הספר תורה זה בחינת נעשה ונשמע, שממשיכין בחינת הנשמע למטה ועושין ממנו בחינת נעשה, כי צריך לכתב את הספר תורה לשמה דוקא, כי אם לא כתבה לשם קדשת ספר תורה פסולה, כי לא חל עליה הקדשה (יורה דעה, סימן רעד, סעיף א), וגם צריך שיכתב כל השמות שבה לשם קדשת השם (שם סימן רעו, סעיף ב), והכונה, שצריך הסופר לכון לכתבה לשמה לשם קדשת ספר תורה ולשם קדשת השם - זאת הכונה היא בחינת נשמע, בחינת תפלה, שהיא בחינת דבקות ובטול לאין־סוף, כי משם ממשיכין כל הקדשות, וצריך הסופר קדם הכתיבה לדבק מחשבתו בהשם־יתברך, שזהו בחינת נשמע כנ"ל כדי להמשיך משם הקדשה, דהינו שיכתבנה לשם השם־יתברך, לשם קדשת ספר תורה, ולשם קדשת השם, ובכונה זו צריך שיכתב הספר תורה. ואזי כשכותב אותיות התורה בכונה להשם־יתברך לשם קדשה, אזי ממשיך בחינת הנשמע, בחינת הנסתר, בחינת אור האין־סוף - לתוך אותיות הנכתבים בספר תורה, שהם בחינת נעשה, בחינת עשיה גשמיית, נמצא, שממשיך מנשמע לנעשה.

כי באמת אותיות התורה בשרשן הם אורות רוחניים וגבוהים מאד, וכלם משרשים בו יתברך, כביכול, באור האין־סוף ומשם צריכין להמשיכם למטה, שזהו בחינת מה שצריכין לכתב הספר תורה בכונה דיקא כנ"ל, כי על־ידי הכונה שמכונים וכותבין לשם קדשת ספר תורה ולשם קדשת השם, על־ידי כונה זו מדבק הסופר מחשבתו בהשם־יתברך באור האין־סוף, ששם הוא מקור כל הקדשות של הספר תורה ושל כל השמות הקדושים, ובכונה זו כותב האותיות בספר תורה, ועל־ידי־זה ממשיך ועושה מהנשמע נעשה, מתורת ה' תורתו וכו', כנ"ל.

וזה בחינת 'אש שחורה על גבי אש לבנה' (ירושלמי שקלים פרק ו, הלכה א), שהיא בחינת כתיבת ספר תורה, כי הנשמע, שהיא בחינת נסתר, הוא בחינת אש שחורה, כי הנשמע נקרא שחור, מחמת שאי אפשר להשיגו בבחינת (תהלים יח, יב): "ישת חשך סתרו", שסתרי תורה נקראים בחינת חשך ושחרות מעמק המשג, כמובא בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל - 'מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז' וכו' (סימן טו), וצריך להמשיך הנסתר שהוא בחינת אש שחורה, לתוך בחינת הנגלה שהוא בחינת אש לבנה, שזהו בחינת כתיבת ספר תורה, בחינת 'אש שחורה על גבי אש לבנה', דהינו שעושין מהנסתר נגלה, כי כשנמשך האש שחורה לתוך האש לבנה, דהינו שממשיכין אותיות התורה משרשם - למטה עד שנכתבין על גבי הספר, אזי אנו יכולים להבינם ולהשיגם קצת ואז נעשה מהנסתר נגלה, מהנשמע נעשה.

נמצא, שכתיבת ספר תורה היא בחינת שעושין מהנשמע נעשה, ועל־כן צריך כל אחד שיכתב דיקא בעצמו ספר תורה לעצמו, כי כל אחד יש לו נעשה ונשמע בעצמו לפי בחינתו, ועל־כן בודאי אינו יכול לצאת עם הספר תורה שכתבה אחר, כי הוא צריך להשיג ולקבל בחינת הנשמע שלו דיקא, כי חברו יש לו נעשה ונשמע אחר או גבה ממנו או נמוך ממנו, ואם חברו גבה ממנו - בודאי לא יוכל לקבל הנשמע שלו. ואם הוא נמוך ממנו, אם כן איך יצא עם כתיבת ספר תורה של חברו שעשה מהנשמע נעשה, מאחר שהוא כבר עבר דרגא זו, והוא צריך להשיג נשמע גבה יותר, על־כן צריך שיכתב דוקא בעצמו הספר תורה, כדי להשיג ולקבל בחינת נעשה ונשמע לפי בחינתו, שזהו בחינת כתיבת ספר תורה לשמה, כנ"ל: