# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/62/4/

וזה בחינת ראש השנה ויום הכפורים וסכות, כי ראש השנה ויום הכפורים הם בחינת נעשה ונשמע, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת יד כותבת ויד חותמת, כמובא בתקונים (תקון יח דף לב:): 'יד כותבת' דא אוריתא דבכתב, 'יד חותמת' דא אוריתא דבעל פה, כי ראש השנה הוא בחינת תורה שבכתב, בחינת יד כותבת, כי 'בראש השנה יכתבון'. ועל־כן עוסקין בראש השנה בתורה שבכתב, כי אומרים בתפלה מלכיות וזכרונות ושופרות שהם פסוקים מתורה שבכתב, כי 'זה היום תחלת מעשיך', כי בו נברא אדם הראשון, ועקר בריאת האדם היה בשביל קבלת התורה שהיא בחינת נעשה ונשמע, אבל בתחלת הבריאה אזי אין משיגין רק הנעשה ונשמע הראשון שהוא בחינת תורה שבכתב, שהנעשה הוא בחינת גוף התורה והנשמע הוא הפרוש והבאור של התורה, ואחר־כך כשזוכין לידע איזה פרוש ובאור, צריכין לילך מדרגא לדרגא להשיג פרוש וחדוש גבה יותר, וכן להלן, עד שישיג נסתרות וסתרי נסתרות שבתורה, רזין ורזין דרזין, אבל בתחלה הנעשה והנשמע הוא בחינת תורה שבכתב, כנ"ל. ועל־כן בראש השנה שאז הוא תחלת הבריאה, אז הוא בחינת תורה שבכתב כנ"ל. ועל־כן אומרים בתפלה אז הרבה פסוקים מתורה נביאים כתובים שהוא תורה שבכתב, שהיא בחינת שעושין מתורה תפלה, כי מזכירין הרבה פסוקי תורה בתפלה אז:

כי איתא בדברי רבנו ז"ל (תנינא כה), לעשות מהתורה תפלה, כאשר הזהיר אותנו על זה כמה פעמים, דהינו כל מה שאדם לומד איזה מדה טובה והנהגה טובה - יבקש מהשם־יתברך שיזכה לזה לקים התורה שלמד. והנה לכאורה נזכר בהמאמר הנ"ל להפך, כי שם מבאר לעשות מהתפלה תורה כנ"ל, אך באמת, אדרבה, במאמר הנ"ל מבאר היטב ענין הנ"ל לעשות מהתורות תפלות, כי שם מבאר שתורה ותפלה הם בחינת נסתר ונגלה, והם בחינת תורת ה' ותורתו וכו' כנ"ל. והנה קדם שהאדם זוכה לקים את דברי התורה אזי כל התורה היא בחינת נסתר אצלו, כי עקר הוא קיום התורה, כי לא המדרש עקר אלא המעשה (אבות א, יז), ואזי כל התורה שלא זכה עדין לקים היא בחינת נסתר אצלו, בחינת תפלה ואזי צריך לעשות מהתורה תפלה, דהינו שהוא צריך להתפלל להשם־יתברך שיזכהו לקים את כל דברי התורה שעדין לא זכה לקימה, שהיא בחינת נסתר אצלו כנ"ל. נמצא, שעושין מהתורה תפלה, כי התורה שלא זכה עדין לקים שהיא בחינת נסתר אצלו הוא בחינת תפלה כנ"ל, כי זאת התורה היא עדין אצלו בחינת תורת ה', בחינת נסתר, בחינת תפלה כנ"ל. ואחר־כך כשזוכה לפעל בקשתו אצל השם־יתברך ונתקבלה תפלתו, וזכה להגיע לזה לקים את כל דברי התורה והמצות שבקש מהשם־יתברך לקימם, אזי נעשה מהנשמע נעשה, מתורת ה' תורתו, מתפלה תורה, כי עכשו נתקבלה תפלתו וזוכה לקים את התורה שהיה מתפלל עליה, ואזי יש לו נשמע אחר גבה ממנו וכו', דהינו שמתפלל להשיג הסודות והכונות שיש בהמצות וכן כיוצא בזה מדרגא לדרגא [נמצא, הכל אחד, כי מה שכתוב לעשות מהתורה תפלה, הינו מהתורה שלא זכה עדין לקימה או להשיגה, שזהו בעצמו מה שכתוב בתורה הזאת לעשות מהנשמע נעשה מתפלה תורה, כי התורה שלא זכה עדין לקימה וכו' היא בחינת תפלה וכו', והכל אחד].

ועל־כן בראש השנה שהוא תחלת הבריאה, אז התורה שבכתב בעצמה היא בבחינת תפלה, כי אז אנו מתחילין להכיר את השם־יתברך, ואז צריכין להתפלל שיזכנו השם־יתברך לנעשה ונשמע הראשון, שהיא בחינת כתיבת התורה, בחינת תורה שבכתב כנ"ל, ועל־כן עושין מפסוקי תורה שבכתב תפלה, כי הם עדין אצלנו בבחינת תפלה, בבחינת נסתר, כנ"ל:

וזה שאנו מתפללין בראש השנה: ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וכו'. דהינו שאנו מתפללין שיהיה נעשה מהנשמע נעשה, כי הנשמע הוא בחינת יראה, שהיא בחינת 'בראשית - ירא בשת', כמבאר במאמר הנ"ל. ועל־כן אנו מבקשים מהשם־יתברך שימשך פחדו ויראתו על כל המעשים, דהינו היראה, שהיא בחינת נשמע, בחינת נסתר, תהיה נתגלה על כל המעשים, שהם בחינת נעשה שיהיה נעשה מהנשמע נעשה, כנ"ל.

וזה בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות. 'מלכיות' הוא בחינת נשמע, שהיא בחינת תפלה, בחינת מלכות, כי הנשמע, שהוא הנסתר שאנו רוצין להשיג הוא בחינת מלכות שבמדרגה העליונה, דהינו מדרגה התחתונה שבמדרגה העליונה, כי זהו כלל, שאי אפשר להשיג מדרגא לדרגא כי אם מדרגה התחתונה שבמדרגה העליונה, כמבאר במקום אחר (סימן קצב). נמצא, שהנשמע הוא בחינת מלכות, בחינת תפלה וזה בחינת מלכיות שאומרין בראש השנה.

' זכרונות' הוא בחינת נעשה, דהינו שממשיכין מהנשמע לנעשה שהוא בחינת כתב כנ"ל (אות ב), שזהו בחינת זכרונות, בחינת (שמות יז, יד): "כתב זאת זכרון בספר", דהינו שממשיכין ומגלין מנשמע לנעשה עד שנכתב בספר לזכרון, עד שנזכר תמיד אותו יתברך, כי באמת 'לית מחשבה תפיסא ביה כלל', אבל אנו צריכין להאמין בו יתברך ולדבק מחשבותינו אליו יתברך תמיד, שזהו בחינת נשמע, בחינת תפלה, בחינת בטול ודבקות לאין־סוף, עד שנזכה שיתגלה לנו איזה השגה וידיעה בתורתו שהיא אחדותו, כי 'אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד' (זהר אחרי עג.), ועל־ידי־זה אנו יודעין קצת ממנו יתברך מגדלו ורוממותו ותפארתו יתברך. ואנו צריכין לקשר הידיעה הזאת בלבנו לזכרה לעולם בבחינת כתיבה, בבחינת (משלי ג, ג): "כתבם על לוח לבך", למען לא נשכח אותו לעולם. נמצא, כשעושין מהנשמע נעשה - זהו בחינת זכרון, בחינת "כתב זאת זכרון בספר" כנ"ל. וזהו בחינת זכרונות שאומרים בראש השנה.

נמצא, שמלכיות וזכרונות הם בחינת נעשה ונשמע, ועל־ידי נעשה ונשמע זוכין לשמחה ועל־ידי השמחה זוכין לעזות, דהינו קולות דקדשה, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו בחינת שופרות, וזהו בחינת קול שופר שתוקעין בראש השנה אצל מלכיות וזכרונות ושופרות, כי קול שופר הוא בחינת עזות דקדשה, בחינת (תהלים סח, לד): "הן יתן בקולו קול עז", כמבאר במאמר הנ"ל, שזה זוכין על־ידי נעשה ונשמע כנ"ל. ועל־ידי עזות דקדשה, דהינו קול השופר זוכין לכנס אל הקדשה, דהינו להתקרב לכלליות השבעה רועים הממשיכין האמונה הקדושה לישראל, כי זה עקר עבודת ראש השנה לזכות לאמונה שלמה, כמובא בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימן ה' תנינא):