# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/62/5/

וזה בחינת עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כי אחר־כך צריכין לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא לזכות לנשמע גבה יותר. וזה תלוי בתשובה, כי כשרוצין לעלות מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה יותר - צריך שיהיה ירידה קדם העליה, כי הירידה תכלית העליה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ד:): 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויים וכו', אלא כדי להורות תשובה', כמבאר כל זה במאמר הנ"ל. ואזי כשזוכין לעליה על־ידי הירידה, דהינו שזוכין להשיג הנשמע והנסתר, ואזי נתהפך הירידה לעליה, דהינו שכל העונות שהם בחינת ירידה נתהפכין לזכיות ונעשה מהעונות תורה.

וזה שנסמך שם במאמר הנ"ל ענין מה שכתוב שם על פסוק (ירמיה נ, כ): "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו", שלעתיד יהיו נעשין מעונות ישראל תורה, ואז יחפשו ויבקשו עונות ישראל כדי למצא עוד עון. כדי שיהיה נעשה ממנו תורה, כי אז יהיו נכללין כל העונות באין־סוף, בחינת ואיננו שיהיו נכללין כל העונות באין וכו', עין שם, כי כשזוכין להשיג הנשמע והנסתר, דהינו לעלות מדרגא לדרגא, ואז נכללין באין־סוף, כי הנשמע הוא בחינת אין־סוף, כמובן במאמר הנ"ל, ואז נתהפך הירידה לעליה ונתהפכין כל העונות לזכיות, כי נכללו כלם באין, שהוא בחינת נשמע ונסתר כנ"ל.

וכל זה זוכין על־ידי התשובה, כי תשובה גבה מאד והוא למעלה מהתורה, בחינת סתרי תורה, בחינת נשמע, בחינת תפלה. ומי שנפל איזה נפילה מעבודת ה'. ואפלו אם לפעמים נפל חס ושלום, לאיזה נפילה גדולה לעונות ממש חס ושלום, רחמנא לצלן, צריך להתחזק מאד מאד לבלי ליאש את עצמו חס ושלום, כמבאר אצלנו כמה פעמים. וכשאינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו ושב אל ה' בכל לבו, אזי זוכה על־ידי התשובה לעלות לעליה גדולה על־ידי הירידה הזאת דיקא, כי הירידה היא תכלית העליה כנ"ל, כי על־ידי הירידה זכה לתשובה, שעל ידה זכה להנשמע והנסתר לעלות מדרגא לדרגא מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה ממנו כנ"ל, ואז נכלל באין־סוף ונתהפכין כל העונות לזכיות, בבחינת "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו", כנ"ל:

נמצא, שעקר העליה מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה ממנו הוא על־ידי התשובה כנ"ל. וזה בחינת עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כי בראש השנה היא ההתחלה, וביום הכפורים הוא הגמר, כי כל עבודתנו באלו הימים הוא לנסר את המלכות, ומלכות היא אמונה, כי עקר היא האמונה, כי אנו צריכים לגלות את האמונה בעולם, שהיא בחינת התגלות מלכותו, כי על־ידי האמונה יודעין שהוא יתברך מלך על כל הארץ, שכל זה הוא עקר בקשתנו בראש השנה ויום הכפורים. כמו שאנו אומרים: ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו', וייראוך כל המעשים וכו', ותמלך אתה ה' לבדך על כל העולם כלו בכבודך וכו', וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו "ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", וכיוצא בזה הרבה, שכל כונתנו ותשוקתנו ותפלותנו שתתגלה אמונתו ומלכותו בכל העולם, שזהו בחינת נסירת המלכות - שלא תהיה המלכות והאמונה נעלמת בו יתברך, שאז אין יודעין ממנו יתברך כלל, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על־ידי האמונה הקדושה, וכל זמן שהאמונה קשורה בו יתברך ונעלמת בעצמותו יתברך - אין יודעין ממנו יתברך כלל, על־כן אנו צריכין לנסר את המלכות והאמונה ולבנות קומת האמונה באפן שתתגלה האמונה על כל באי עולם, עד שידע כל פעול וכו'.

ואי אפשר לזכות לאמונה כי אם על־ידי נעשה ונשמע וכו' כנ"ל, על־כן אנו עוסקין באלו הימים בתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועל־ידי כל תשובה ותשובה שעושין בכל יום ויום מעשרת ימי תשובה, על־ידי־זה זוכין לעלות מדרגא לדרגא וזוכין לנשמע גבה יותר בבחינת 'ירידה תכלית העליה', כי נתהפכין העונות לזכיות על־ידי התשובה. ולפי בחינת הנעשה ונשמע שזוכין בכל יום מעשרת ימי תשובה - כן זוכין לעזות דקדשה בחינת קולות, וכמו כן זוכין להמשיך האמונה הקדושה בעולם, כמבאר ומובן היטב כל זה במאמר הנ"ל, עין שם היטב. וזהו בחינת מה שבכל יום ננסר חלק מהמלכות שהיא בחינת אמונה, כי כפי התשובה שזוכין בכל יום מעשרת ימי תשובה - כן זוכין לסליחת עונות, דהינו להפך העונות לזכיות ואז נתהפך הירידה לעליה ועולין מדרגא לדרגא, וזוכין לנעשה ונשמע גבה יותר, ועל־ידי־זה זוכין לשמחה, ועל־ידי־זה זוכין לעזות דקדשה, דהינו קולות דקדשה. ועל־ידי־זה זוכין לקבל ולהמשיך האמונה הקדושה הנמשכת על־ידי השבעה רועים, כנ"ל: