# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/62/6/

ועקר הגמר הוא ביום הכפורים שאז עקר הסליחה והכפרה, ואז זוכין לתשובה שלמה, ואז השם־יתברך מוחל עונות עמו ישראל, ואז נתהפכין כל העונות לזכיות. ועל־כן עקר קבלת התורה הוא ביום הכפורים, כי אז נתרצה השם־יתברך למשה, ואמר לו 'סלחתי' על חטא העגל (תנחומא שמות לא), ואז ירד משה עם הלוחות (תענית ל:), שהם בחינת שני העדיים הנעשים מנעשה ונשמע, כי הלוחות כלולים מתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת שני לוחות בשני ידיו (דברים ט, טו) - יד ימין ויד שמאל, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כידוע, שהם בחינת יד כותבת ויד חותמת (תקוני זהר תקון יח, לב:), כי 'ביום הכפורים יחתמון', כי אז נגמר הדין - בחינת הנעשה ונשמע, בשלמות, שהם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כנ"ל, כי ביום הכפורים זוכין לבחינת הנשמע העליון, כי אז נכללין באין־סוף בתכלית הבטול כמו שיהיה לעתיד, כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, כידוע (ברכות יז.).

ועל־כן ביום הקדוש הזה מתודין כל החטאים והעונות והפשעים שעשו כל השנה כלה, כי עכשו נעשין מכל העונות תורה, כי כלם נעשין זכיות על־ידי התשובה שלמה שעושין אז. ועל־כן דיקא על־ידי ודוי העונות זוכין לנשמע העליון שזוכין ביום הכפורים שהוא סתרי תורה עליונים, בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל, כי העונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם תורה עליונה סתרי תורה. ואז ביום הכפורים נתקים: "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו", 'יבקש' דיקא כנ"ל. ועל־כן אז ביום הכפורים הוא עקר שלמות התפלה, כי זוכין אז לחמש תפלות, כי אז זוכין להנשמע העליון שהוא בחינת תפלה כנ"ל. ועל־כן אז ביום הכפורים נשלם האמונה ומאירה באור גדול מאד, כי אז זוכין לנעשה ונשמע בתכלית השלמות שעל־ידי־זה זוכין לאמונה שלמה, כנ"ל.

וזה בחינת חמש טבילות שטובל כהן גדול בו ביום בכל פעם שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב (יומא לב.). ולכאורה קשה, בשלמא כשמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן, דהינו מעבודת חוץ לפנים בודאי ראוי שיטבל מאחר שנכנס לקדשה גבה יותר, אבל מבגדי לבן לבגדי זהב מפנים לחוץ למה לו לטבל? אך באמת על־פי הנ"ל ניחא, כי חוץ ופנים הם בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת נגלה ונסתר. ועל־כן תכף כשנכנס הכהן הגדול לפני ולפנים למקום הארון, ועשה שם עבודת פנים, וזכה מיד להשיג הנשמע שהוא בחינת נסתר, ונעשה מהנשמע נעשה, ואז זכה לנשמע גבה יותר, ואזי כשיצא לחוץ - זכה לעבד עבודת חוץ שהיא בחינת נעשה בבחינת הנשמע שהיה לו בתחלה, כי זכה עכשו לנעשה ונשמע גבה יותר. ועל־כן בודאי צריך טבילה אפלו מפנים לחוץ, כי בכל פעם הוא עולה למדרגה גבה יותר, לבחינת נעשה ונשמע גבה יותר כנ"ל: