# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/63/11/

[נשמט]
גם עקר המחלקת הוא בבחינת מקום, ששם יש גבול ומקום מיחד לכל אחד ואחד, ואז שיך מחלקת, על־ידי שאחד רוצה לכנס בגבול חברו, שמשם כל המחלקת שבעולם, על־ידי שנדמה לכל אחד כאלו חברו רוצה לכנס למקומו וגבולו. וזה בחינת (ישעיה כח, כ): "כי קצר המצע מהשתרע" וכו', בחינת (שם מט, כ): "צר לי המקום" וכו' אבל בבחינת 'מעט מחזיק את המרבה' מכל שכן בבחינת למעלה מהמקום לגמרי - שם אין שום גבול ומצר ואין שיך שם מחלקת כלל. וכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ז.): 'כד הוי רחימתן עזיזא אפותיא דספסירא' וכו', כי הא בהא תליא מחלקת וגשמיות המקום, ולהפך, שלום ובטול המקום הם תלויים זה בזה וכנ"ל. ועל־כן אצל האילן שהוא למעלה מהמקום, שם השלום הנפלא כנ"ל. וכל זמן שהיו רחוקים מהאילן - לא היה השלום בשלמות, על־כן היה ביניהם מחלקת עד שלא ידעו הדרך לבא לשם, וכשזכו להתיגע ולטרח, עד שהיה להם המדות של האילן נמשך עליהם קדשת האילן ונמשך עליהם שלום, ותכף הסכימו כלם לדעת אחת לכון דרך האמת, ובאו אל האילן על־ידי הבעל חטוטרות שהביאם לשם ושם זכו לתכלית השלום המפלא, כנ"ל: