# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/63/8/

גם בכתיבת ספר תורה נכללין כל השלשה שרשים הנ"ל וגוף האילן הנ"ל. כי האותיות בעצמן הם בבחינת אמונה, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה 'קרטליתא' (בסימן יח). וצריכין האותיות שיהיו שלמים שלא יחסר קצו של יו"ד, וכן בכל אות ואות הקצה האחרון המשלים תמונת אות הוא בחינת יו"ד, כמו שמבאר בהתורה 'קרטליתא' הנ"ל. ויו"ד היא בחינת ענוה, כי יו"ד קטנה שבאותיות, בחינת תכלית הענוה. ועל־כן היו"ד מרמזת על עולם הבא, כמובא (מנחות מט.). כי עקר תענוג וחיי עולם הבא לא יקבלו כי אם על־ידי בחינת ענוה, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה 'חיים נצחיים' (בלקוטי תנינא סימן עב), שהענוה של כל אחד יהיה נחיה בתחית המתים ויזכה לחיי עולם הבא, עין שם. וצריכין לכתב הספר תורה לשמה לשם קדשת ספר תורה לשם ה'. וזה בחינת יראה, כי על־ידי שמכונין לשם ה' נמשך יראה, בבחינת (דברים כח, נח): "ליראה את השם הנכבד והנורא", בחינת (מלאכי ב, ה): "ומפני שמי נחת הוא". ועל־ידי־זה חל הקדשה על הספר תורה, כי יראה בחינת קדש, כמו שכתוב (תהלים לד, י): "יראו את ה' קדשיו", וכמו שכתוב (שם פט, ח): "אל נערץ בסוד קדשים רבה ונורא על כל סביביו".

נמצא, שעל־ידי כתיבת האותיות בשלמות לשמה, על־ידי־זה נשלמין כל השלשה שרשים הנ"ל, כי על־ידי כתיבת האותיות נמשך אמונה, ועל־ידי שלמות האותיות נמשך ענוה, ועל־ידי שכותבין לשמה, נמשך יראה, ועל־ידי אלו השלשה שרשים גדל ונשלם האילן הקדוש שהוא אמת, שהוא כלל הספר תורה, שהוא תורת אמת שנעשית ונבנית מכתיבת האותיות בשלמות לשמה, שזה בחינת האילן בחינת העץ חיים שגדל משלשה שרשים הנ"ל כנ"ל. ועל־כן על־ידי כתיבת ספר תורה ממשיכין על עצמו קדשת האילן הנ"ל שהיא בחינת העץ חיים, שהוא למעלה מהמקום, ועל־ידי־זה מקדשין את המקום עד שזוכין לעלות לבחינת למעלה מהמקום, שזה עקר השלמות שבשביל זה באנו לעולם, כנ"ל.

ועל־כן צריך כל אחד לכתב הספר תורה בעצמו, או על כל פנים להגיה בה אות אחד, כי הוא בעצמו צריך לקדש את מקומו באשר הוא שם, על־ידי שימשיך ויקשר אותיות התורה בעצמו בבחינת המקום, כדי שיגביה את המקום לבחינת למעלה מהמקום, כדי שיזכה לעלות אל האילן הנ"ל, כנ"ל: