# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/14/

וזה בחינת מזוזה, כי צריכין לקבע מזוזה אצל פתח הבית, כדי להמשיך קדשת ארץ־ישראל לתוך הבית, שעל־ידי־זה עקר התהוות הבית וקיומו, כי אין הבית נקרא בשם בית אלא על־ידי קדשת ארץ־ישראל, כי עקר הבית הוא לכנס בתוכו מחוץ לפנים. וזה רק על־ידי קדשת ארץ־ישראל, כי בחוץ־לארץ כלם בחוץ, כי נקרא 'חוץ' לארץ ששם הכל בחוץ.

כי הבית צריך שיבנה בחכמה, כמו שכתוב: (משלי כד, ג): "בחכמה יבנה בית" [כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (סימן רסו)], ועקר החכמה והדעת הוא לדעת ולהכיר אותו יתברך, כמו שכתוב (ירמיה ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו', כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי", ורק בשביל זה צריך שיהיה עקר בנין הבית - שהוא כדי שיהיה לו מקום לחיות בו ימי חייו, כי עקר חיות האדם הוא בתוך ביתו ודירתו כנראה בחוש, הינו כדי להמשיך חכמה אמתיית לתוך ביתו לדעת ולהכיר אותו יתברך, שזה עקר החיות, כמו שכתוב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה". וזה רק על־ידי קדשת ארץ־ישראל, ששם עקר הדעת והחכמה אמתית לידע ממנו יתברך, כי אוירא דארץ־ישראל מחכים (בבא בתרא קנח:) בחכמה אמתית, שהיא להכיר ולדעת אותו יתברך. ועל־כן הדר בארץ־ישראל דומה כמי שיש לו אלוק, אבל הדר בחוץ־לארץ דומה כמי שאין לו אלוק (כתבות קי:). ועל־כן היושב בחוץ־לארץ אפלו אם יושב בבתים ספונים - כאלו יושב בחוץ ממש, כי נקרא 'חוץ' לארץ, 'חוץ' ממש וכנ"ל.

ועל־כן עקר הבית הוא רק על־ידי שממשיכין לתוכו קדשת ארץ־ישראל, כי גם בחוץ־לארץ צריכים להמשיך קדשת ארץ־ישראל. וזה על־ידי המזוזה שקובעין בפתח הבית, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים לז, ג): "שכן ארץ ורעה אמונה". וכמבאר בהתורה הנ"ל, שקדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי כח מעשיו, על־ידי שיודעין שהשם־יתברך ברא הכל ברצונו יש מאין המחלט, ומנהיג הכל בהשגחתו בפרטיות על כל דבר וכו', וקדשה זאת ממשיכין לתוך הבית על־ידי שתי פרשיות שבמזוזה שקובעין בפתח הבית שהם 'שמע', 'והיה אם שמוע' - שהם עקר האמונה, שהוא "שמע ישראל" וכו', שהוא עקר אמונת היחוד, ופרשת "והיה אם שמוע" וכו' הוא בחינת אמונת ההשגחה, שהכל מתנהג ברצונו והשגחתו יתברך כמבאר בפרשה זאת (דברים יא, יז): והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו'. ולהפך, השמרו לכם וכו' וסרתם וכו' ועצר את השמים וכו'. נמצא מבאר בפרשה זאת שהכל בהשגחתו יתברך. ועל־כן על־ידי שתי פרשיות אלו שבמזוזה ממשיכין קדשת ארץ־ישראל לתוך הבית, שזה עקר הבית וקיומו וכנ"ל.

כי אמונה וחכמה דקדשה שניהם אחד ותלויים זה בזה (כאשר יבאר לקמן). ועל־כן ארץ־ישראל ששם עקר האמונה כנ"ל, על־כן שם מקור החכמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קנח:): 'אוירא דארץ־ישראל מחכים', ואמרו (בראשית רבה טז, ד): 'אין חכמה כחכמת ארץ־ישראל'. ועקר קדשת ארץ־ישראל, שהוא האמונה והחכמה הקדושה שזוכין שם כל ישראל, זה נמשך מהבית־המקדש שעומד שם, ומשם צריכין להמשיך הקדשה לכל בתי ישראל על־ידי המזוזה שקובעין בפתח הבית: