# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/15/

כי עקר מחצות הבית נמשכין מבחינת מחצות השכל, שעל ידם עקר השגת החכמה אמתיית לדעת ממנו יתברך. כי באמת השם־יתברך מלא כל הארץ כבודו, ואפלו בכל מקומות החיצונים נעלם שם אלקותו יתברך שעל־ידי־זה כל חיותם, כמו שכתוב (נחמיה ט, ו): "ואתה מחיה את כלם". ועקר העלמה מה שאין הכל יודעין אלקותו יתברך כראוי הוא רק מחמת רבוי אור, מחמת שאין לו צמצומים וכלים לקבל הדעת, כי רבוי אור אי אפשר לקבל, כידוע. ועל־כן עקר הידיעה הוא על־ידי מחצות השכל, שהם בחינת מחצות וכלים לקבל על ידם הדעת דקדשה, ומשם נמשכין בחינת מחצות הבית של ישראל שצריכין לבנותם בחכמה, בחינת "בחכמה יבנה בית" וכו', שצריכין להמשיך בחינת מחצות הבית, שימשך קדשתם ממחצות השכל דקדשה, כי עקר הבית צריכין לבנות כדי שיהיה לו מקום ללמד ולהתפלל בתוכו, ואפלו מי שאינו בר הכי, צריך שיהיה כונתו כדי לגדל בו בניו לתלמוד תורה ולהכניס שם אורחים תלמידי חכמים, ואז מחצות הבית הם בחינת מחצות השכל דקדשה שעקר השגת החכמה על ידם כנ"ל.

ועל־כן עקר הקדשה והחיות של ישראל שבהם תלויים כל העולמות הוא רק על־ידי הבית־המקדש שהוא בית חיינו, כי זה עקר בחינת קדשת הבית־המקדש - כדי להמשיך השראת שכינתו לשם, דהינו שנוכל להשיגו ולהכירו על־ידי קדשת מחצות הבית־המקדש וכליו, כי מיום שברא הקדוש־ברוך־הוא את עולמו נתאוה להיות לו דירה בתחתונים (תנחומא נשא טז), וזה מחמת עצם אהבתו את ישראל, כי באמת מעצם גדלתו יתברך אי אפשר להשיגו בשום עולם, כמו שכתוב (מלכים א ח, כז): "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" וכו', רק מאהבתו את ישראל צמצם לעצמו להשרות שכינתו בתוך מחצות הבית־המקדש. ועל־כן משם כל חיותינו, כי עקר החיות הוא לידע ממנו יתברך, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך" וכו', ומשם מקדשת הבית־המקדש נמשך החיות לכל דירות ובתים של ישראל שממשיכין לתוכם קדשת הבית־המקדש, שהיא עקר קדשת ארץ־ישראל, על־ידי המזוזה שקובעין אצל פתח הבית, כי הבית־המקדש הוא עקר קדשת ארץ־ישראל שמקדשת בעשר קדשות (כלים א, י), ועקר הקדשה הוא הבית־המקדש, ועקר הוא בית קדשי קדשים שמקדש מכלם, ועקר קדשת בית קדשי קדשים היא ששם עומד הארון עם הלוחות שבהם עשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה שעל ידם נתברר המדמה, שעל־ידי־זה זוכין לאמונת חדוש העולם, להאמין שהשם־יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות, כמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי כל הנביאים ממשיכין נבואתם משם מבית קדש קדשים, כי עקר הנבואה נמשכת מבין שני הכרובים, כמו שמבאר במקום אחר (סימן ג).

ועל־כן הארון עם העשרת הדברות עומדים על מקום האבן שתיה שממנו השתת העולם (יומא נד:), כמו שכתוב (תהלים נ, ב): "מציון מכלל יפי אלקים הופיע", להורות ולהודיע לכל באי עולם, שתחלת הוית נקדת העולם שמשם התחיל לברא העולם יש מאין המחלט שהיא נקדת אבן שתיה - זה אי אפשר להודיע להעולם כי אם על־ידי העשרת הדברות שהם בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה דיקא ממשיכין אמונת חדוש העולם שהתחיל מהאבן שתיה, להאמין שתחלת נקדת העולם שהיא האבן שתיה - ברא השם־יתברך יש מאין המחלט, דהינו אמונת חדוש העולם, שאין זוכין כי אם על־ידי בחינת רוח נבואה, שהיא בחינת העשרת הדברות שעמדו בבית־המקדש על נקדת האבן שתיה שממנו השתת העולם כנ"ל, וזאת הקדשה ממשיכין לכל ארץ־ישראל, כי זה עקר קדשת ארץ־ישראל כנ"ל. ועל־ידי המזוזה שקובעין בפתח הבית ממשיכין קדשה זאת לכל בתי בני ישראל, כי בשתי פרשיות של המזוזה מבאר עקר האמונה כנ"ל. ושם כלול כל העשרת הדברות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה): שכל העשרת הדברות כלולים בפרשת שמע, שעל־ידי־זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה, שעל־ידי־זה נמשך קדשת ארץ־ישראל והבית־המקדש, שזה עקר תקון הבית וקיומו, כנ"ל: