# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/17/

ועל־כן מסימין פרשת המזוזה בקדשת ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים יא, כא): למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו'. כי עקר המזוזה להמשיך קדשת ארץ־ישראל שהיא קדשת הבית־המקדש לתוך הבית כנ"ל. וזהו למען ירבו ימיכם וכו', כי זה עקר החיות ואריכות ימים, כי עקר החיות של האדם הוא - שבכל יום מימי חייו תתחזק אמונתו יותר ויותר, הינו אמונת חדוש העולם שהיא עקר האמונה, עד שיתחדש מחו ודעתו בכל יום בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כי רק זה נקרא חיים, בבחינת (חבקוק ב, ד): "וצדיק באמונתו יחיה", וכתיב (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה". כי אמונה וחכמה דקדשה הם אחד, כי על־ידי האמונה זוכין לחכמה דקדשה, וכל מה שמשיגין יותר חכמה מתחזקין יותר באמונה, כי זה עקר החכמה דקדשה - שיבין ויתחכם שאינו יודע כלל, רק יבין מרחוק כמה וכמה צריך להאמין בהאמת בהשם־יתברך ובצדיקי אמת, בבחינת (ירמיה לא, ב): "מרחוק ה' נראה לי" וכו', ובבחינת (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (סימן פג תנינא): שעקר החכמה - שישכיל שרחוק ממנו החכמה וכו', וכמבאר כל זה במקום אחר. רק צריכין לחזר זאת פעמים אין מספר בכל יום, כי צריכין לחדש אמונתו בכל יום שזה עקר התחדשות המחין בכל יום שזה עקר החיות כנ"ל. וזהו בחינת שתי פעמים של קריאת שמע שאומרים בכל יום ערב ובקר, שהם עקר האמונה הקדושה שמסימין למען ירבו ימיכם וימי וכו', כי זה עקר החיות כנ"ל.

וזה צריכין לקבע אצל פתח הבית שדרין בו, כי בהבית עקר חיות האדם, כנראה בחוש, כדי להמשיך אל הבית קדשת ארץ־ישראל קדשת הבית־המקדש, שהוא בית חיינו שמשם עקר החיות כנ"ל, בחינת למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו' וכנ"ל. וזה שאמר (ברכות ח.), איכא סבי בבבל, תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב, כיון דקחזי דמשכמי ומערבי בבית המדרש אמר וכו'. הינו שתמה - איך מקבלין חיות בחוץ־לארץ, הלא אין שום חיות כי אם בארץ־ישראל וכנ"ל. רק על־ידי שראה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אמר: הינו דאהני להו. כי על־ידי תורה ותפלה ועקר הוא קריאת שמע שאנו משכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, על־ידי־זה ממשיכין קדשת ארץ־ישראל גם בחוץ־לארץ, וזה עקר חיותינו בגלות המר הזה שאנו בחוץ מבית חיינו, וכמו שכתוב (יחזקאל יד, טז): "כי הפיצותים בגוים וכי זריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט" - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מגלה כט.), ומשם צריכין להמשיך קדשת האמונה, שהיא עקר החיות לכל בתי בני ישראל על־ידי קביעות המזוזה בפתח הבית, וכנ"ל: