# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/18/

וזה בחינת מה שכתוב בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רפז, סעיף א): אין הפתח חיב במזוזה עד שיהיה לו שתי מזוזות ומשקוף - יש לרמז, שזהו בחינת השלשה דברים ששרשם בכבוד שמשם המשכת הנבואה, שהם חכם גבור ועשיר, כי 'אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר' (שבת צב.), כמבאר בהתורה הנ"ל, ואלו השלש בחינות שרשם בכבוד, כמו שמבאר שם. ומי שזוכה לכבוד דקדשה על־ידי הבחינות המבארים שם - זוכה על־ידי חכמה גבורה ועשירות, לרוח נבואה אמתיית דקדשה. אבל מי שפוגם בהכבוד ואינו משתדל בכל תנועותיו ומעשיו והנהגותיו בשביל כבוד השם־יתברך, רק הוא חפץ בכבוד עצמו, אזי הוא פוגם בחכמה גבורה ועשירות, שהם השלשה דברים שדרך האדם להתכבד ולהתגדל בהם [כמובא בדבריו ז"ל], כמו שכתוב (ירמיה ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו, גבור וכו', עשיר" וכו', ומשם נמשכין הנביאי שקר שהם המנהיגים של שקר,

כי כמו שעל־ידי הכבוד דקדשה, דהינו שבורחין מכבוד עצמו בת כלית ומשתדלים באמת רק להרבות בכבוד המקום יתברך, על־ידי־זה זוכין לחכמה גבורה ועשירות דקדשה, דהינו שאין משתמשין עם החכמה והגבורה והעשירות בשביל כבוד עצמו כלל, רק בשביל כבוד השם־יתברך. ואזי זוכין על־ידי־זה לבחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה מתברר המדמה, שעל־ידי־זה נמשכת האמונה הקדושה, שזה עקר מעלת התקרבות לצדיקים אמתיים כנ"ל.

כמו כן להפך, כל אחד כפי מה שפוגם בזה, שפוגם בהכבוד, ויש לו פניות בשביל כבוד עצמו, ומקבל חכמה גבורה ועשירות בשביל כבוד עצמו, על־ידי־זה נמשך עליו רוח שקר של בחינת נביאי השקר, שזהו בחינת הרוח שקר של המנהיגים של שקר, שעל ידם נתבלבל המדמה ובאים לאמונות כזביות, והכל נמשך מחמת שהם רודפים אחר הכבוד, ורוצים להרבות כבודם בעשירות ובגבורה שיתגברו על כל מי שאינו חפץ להכניע תחת ממשלתם, וכן בחכמה - שיתקבלו לחכמים גדולים, ועל־ידי־זה הם בהפך מבחינת מנהיגי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש, ועל־כן על ידם מתבלבל המדמה ונפגם האמונה וכנ"ל.

וזה מרמז בהדין הנ"ל, ש עקר קביעות המזוזה כשיש להפתח שתי מזוזות ומשקוף. כי שתי מזוזות ומשקוף, שעל ידם עקר תקון פתח הבית - הם בחינת שלשה דברים הנ"ל, שעל ידם עקר תקון וברור המדמה שהוא בחינת הפתח כנ"ל, שהם בחינת חכמה, גבורה ועשירות. ועקר הוא החכמה שהיא למעלה מן הכל, שהיא בחינת המשקוף המנח ושוקף על שתי המזוזות, שהם בחינת גבורה ועשירות, שהם בבחינת שני עמודים, בחינת תומכי אוריתא - שהם תומכים ואוחזים את המשקוף עליהם, שהוא החכמה שנושאים וטוענים אותה עליהם כי עקר היא החכמה האמתית, דהינו לידע אותו יתברך, כמבאר שם בזה הפסוק בעצמו, כמו שכתוב: אל יתהלל חכם בחכמתו, גבור בגבורתו, עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי.

נמצא, שהתחיל בשלש, שהם: חכם, גבור ועשיר, וסים בחד, שהוא מעלת החכמה והשכל שהוא השכל וידע אותי. כי גבורה ועשירות אין בהם שום מעלה רק מה שהם תומכים ואוחזים את החכמה, כי עקר המעלה והתכלית הוא החכמה האמתית לשמו יתברך, שהיא השכל וידע אותי, ואז יש מעלה גם להגבורה והעשירות כשמתנהגים עמהם לשם שמים רק בשביל כבוד השם־יתברך ולא בשביל כבוד עצמו כלל, וכל מעלתם הוא שהם אוחזים ותומכים את החכמה האמתית, שעל־ידי הגבורה הם מתגברים על החולקים והמונעים, ועל־ידי העשירות לבם פנוי לעסק בחכמה האמתית. ועל־כן הגבורה והעשירות בבחינת שתי המזוזות שנושאים וטוענים עליהם את המשקוף שהוא בחינת החכמה שנקראת 'משקוף' - לשון השקפה והבטה, כי על־ידי החכמה אמתית מביטין למרחוק, כי החכמה בחינת ראיה והבטה, כמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם", על שם החכמה נאמר (רש"י שם).

ועל־כן כשיש להבית שתי מזוזות ומשקוף, שמרמז על חכמה וגבורה ועשירות, אז צריכין תקון המזוזה, שהוא בחינת ברור המדמה, שהיא בחינת אמונה שמתברר על־ידי תקון שלש בחינות אלו, שהם: חכמה גבורה ועשירות דקדשה, שמשם המשכת הרוח נבואה כשמקבלים אותם בקדשה כראוי. כי המזוזה הקדושה, שהיא בחינת רוח נבואה, בחינת אמונה כנ"ל, שנמשך מכל התקונים המבארים בהתורה הנ"ל, היא מתקנת שתי המזוזות והמשקוף והפתח הנעשה על ידם, שהם החכמה והגבורה והעשירות שעל ידם נמשך בחינת נבואה, ונתברר המדמה שהוא תקון הפתח, שעל־ידי־זה עקר האמונה - הכל נתתקן על־ידי שתי פרשיות שבמזוזה, שהם פרשיות התורה שכל התורה כלולה בה, שהיא עקר בחינת רוח נבואה של משה רבנו שנמשך מכל התקונים הנ"ל, על־כן על ידה נתתקן הפתח עם כל הנ"ל, ועל־ידי־זה נשלם האמונה, וזוכין להמשיך בחינת קדשת ארץ־ישראל לתוך הבית וכו', כנ"ל: