# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/19/

וזה בחינת מה שנצטוו במצרים (שמות יב, ז): ונתנו מן הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים וכו'. כי מצרים מלאה גלולים ועבודה זרה, שנמשך מזהמת הנחש שהיא בלבול המדמה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, ובשעת יציאת מצרים שהיו צריכים לצאת מזהמא זאת ולזכות לקבלת התורה שהוא רוח נבואה, שעל־ידי־זה פסקה זהמתן, שהיא בלבול המדמה, כמו שמבאר שם, על־כן חמל עליהם השם־יתברך ונתן עליהם מצות דם מילה ודם פסח, כדי שיהיה להם כח על־ידי־זה באותה שעה לצאת ממצרים - לברח מתקף זהמתן שהיא בלבול המדמה, כי עקר אחיזת המדמה הוא בהדמים, ששם חיות הגוף שמקבל על־ידי נפש החיוני, שהוא הנפש הבהמיות שבאדם, שהיא בחינת המדמה, כידוע ומובן כל זה בספרים, ועל־כן על־ידי דם פסח ודם מילה בררו הדמים שהוא בחינת ברור המדמה.

כי כל הקרבנות שבאים מבהמות - הם בשביל ברור המדמה, שהוא בחינת בהמיות, שמשם באים כל החטאים חס ושלום, ועל־כן מביאין בהמה לקרבן ושוחטין אותה ומכניעין המדמה וזורקין הדם על גבי המזבח, כי עקר אחיזת המדמה הוא בהדמים, כי המזבח שעמד בבית־המקדש - שם ברור המדמה, כי כל הרוח נבואה רוח הקדש מקבלין מבית־המקדש וכנ"ל.

והשם־יתברך חמל עליהם שיביאו הקרבן פסח במצרים שיהיה נעשה תקון הקרבן גם שם במצרים, כדי להכניע זהמת מצרים שהיא בלבול המדמה על־ידי זריקת דם הפסח, על־כן צוה עליהם לתן מהדם על המשקוף ושתי המזוזות של הבית של ישראל, שהם בחינת שלשה דברים הנ"ל, שהם חכמה וכו' שמשם כל תקון המדמה על־ידי רוח נבואה שנמשך משם כנ"ל.

כי דם קרבן פסח שנמשך מתקון כל הבחינות הנ"ל. כי עקר יציאת מצרים נמשך מבחינת (שמות ז, ט): "והשלך לפני פרעה יהי לתנין", שהיא 'תפלה־בבחינת־דין' שמשם נמשכין התקונים הנ"ל עד שנתברר המדמה ונכנע זהמת מצרים וכו', וכמו שמבאר שם ומשם נמשך בחינת שחיטת הפסח. [וכמבאר במקום אחר, שתקון השחיטה, בפרט שחיטת הקרבנות, הוא על־ידי כח המטה עז, שהוא 'התפלה־בבחינת־דין', שהוא בחינת החליף וכו', עין בהלכות שחיטה]. על־כן על־ידי דם פסח שנתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות תקנו הפתח והכניעו זהמת הנחש שהיא בלבול המדמה, שעל־ידי־זה עקר יציאת מצרים וכנ"ל: