# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/2/

וזה בחינת מצות כתיבת ספר תורה, כי כתיבת התורה הוא בשביל ברור המדמה, כי עקר הכתיבה הוא בשביל הזכרון, כמו שכתוב (שמות יז, יד): "כתב זאת זכרון בספר" וכו', והזכרון הוא בכח המדמה, כמו שמבאר במקום אחר (סימן יט). הינו על־ידי כתיבת התורה נשמר הזכרון דקדשה שהוא בחינת ברור המדמה כנ"ל. ועל־כן צריך כל אחד ואחד מישראל לכתב לעצמו ספר תורה ואינו יוצא בספר תורה של חברו, ואפלו אם הניחו לו אבותיו ספר תורה אינו יוצא עד שיכתב בעצמו, או יגיה בה על כל פנים אפלו אות אחת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כא:), כי הכתיבה היא בשביל ברור המדמה שהוא לכל אחד ואחד כפי מדרגתו כפי בחינת המדמה שלו, כי ברור המדמה שהוא ברור האמונה צריך כל אדם לברר בעצמו כפי בחינתו, כי כל אדם לא נברא כי אם בשביל זה בשביל ברור האמונה, שהוא יסוד ועקר וכלל כל התורה כלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת - (חבקוק ב, ד): "וצדיק באמונתו יחיה"'. ועל־כן צריך כל אדם לברר בעצמו כפי בחינתו כפי שרש נשמתו וכפי מעשיו, על־כן צריך כל אחד דיקא לכתב לעצמו ספר תורה כדי שיברר המדמה שהוא ברור האמונה כפי בחינתו, וכנ"ל: