# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/21/

וזה בחינת (דברים ו, ז): בשבתך בביתך ובלכתך בדרך - שנאמר בקריאת שמע שהוא פרשת המזוזה שקובעין בבית, כי זה כלל גדול, שעקר תקון האדם וכל העולמות התלויים בו הוא על־ידי בחינת התחדשות, וכמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל בקול רם, בקול חזק מאד, בעת שהוכיח אותנו ועורר והקיץ אותנו בדבריו הנוראים, ואמר אז בזה הלשון: 'אלט טאר מען ניט זיין' וכו' (אסור להיות זקן!). וכנדפס קצת מזה בסוף הספורי מעשיות, עין שם (שיחות הר"ן סימן נא), כי עקר התשובה בבחינת התחדשות, כמו שכתוב (איכה ה, כא): "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו" וכו', וכתיב (תהלים קג, ה): "תתחדש כנשר נעוריכי". ועקר הגלות מארץ־ישראל וחרבן הבית־המקדש וכל הצרות שסובלין בגלות - הכל נמשך על־ידי שנפלו מבחינת התחדשות המחין לבחינת ישן בבחינת (דברים ד, כה): "ונושנתם בארץ" - 'ונושנתם' דיקא, דהינו שנושנו שם, כאלו קדשת ארץ־ישראל ישן נושן חס ושלום, ועל־ידי־זה היה כל החרבן כמבאר שם בפרשה.

ועל־כן מזהיר אותם שם באותה פרשה שיזכרו היטב את כל הנפלאות והנוראות שעשה עמהם מיום מתן תורה שלא נשמע כזאת מיום בריאת שמים וארץ, כמו שכתוב (שם ד, לב): כי שאל נא לימים ראשונים וכו', הנהיה כדבר הגדול הזה וכו' וכו', השמע עם קול אלקים מדבר וכו'. ומאחר שזכיתם בעצמכם לשמע קול דברי אלקים חיים, דהינו נבואה אמתית, על־ידי־זה ראוי לכם להכניע ולבטל כל מיני כפירות ובלבולי אמונה, שהם בחינת העבודה זרה והפסילים שנפלו אליהם, כמו שכתוב שם מקדם (שם ד, טז): והשחתם ועשיתם לכם פסל וכו'. כי על־ידי רוח נבואה זוכין לבטל כל בלבולי אמונה שנמשך מבלבול המדמה, כי זוכין לברר המדמה ולהאמין בחדוש העולם, וזה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום, כי השם־יתברך 'מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', וכמו כן צריך האדם לחדש מחו בכל יום, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך".

וזה שסים שם בפסוק (שם ד, לט): וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. 'וידעת היום' דיקא - שצריכין לחדש הידיעה בכל יום בבחינת אשר אנכי מצוך היום הנאמר בקריאת שמע, שדרשו רבותינו ז"ל (ספרי ואתחנן ו): 'בכל יום יהיה בעיניך כחדשים'. וכן מסים שם בפרשה: ושמרת את חקיו וכו', אשר אנכי מצוך היום וכו', ולמען תאריך ימים על האדמה וכו'. כי זה עקר קדשת ארץ־ישראל שהנהגתה על־ידי השגחה ונפלאות, שהוא בחינת חדוש העולם שלעתיד, ששם יכולין לזכות לדעת הזה, מי שזוכה להמשיך על עצמו בשלמות קדשת ארץ־ישראל, שיזכה להתחדש בכל יום ממש, מכל שכן בשנוי הזמנים הקדושים שהם שבתים וימים טובים וראשי חדשים [וכמובן כל זה משיחותיו הקדושות]. וזה עקר אריכות ימים, בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י, כז), בחינת 'זקן - זה קנה חכמה' (קדושין לב:), בחינת למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו', וכמו שכתוב בפסוק הנ"ל: ולמען תאריך ימים על האדמה וכו'.

כי העקר הוא האמונה, ועקר האמונה היא להאמין בחדוש העולם כנ"ל. וזאת האמונה הקדושה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום מחדש, כפי אותו יום כפי השנויים שבאותו היום בכלל ובפרט, כי אין יום דומה לחברו, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים שער ג, פרק ב), ומובא בדברינו כמה פעמים (הלכות קריאת שמע, הלכה ה, אות ב; ועוד). וכפי מה שחזקים באמונת חדוש העולם - כמו כן זוכים לחדוש העולם שלעתיד, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל.

ובאמת הכל אחד, כי מי שזוכה לאמונה שלמה על־ידי התקרבות לצדיקי אמת - הוא ממשיך על עצמו בכל יום ובכל עת בחינת חדוש העולם של לעתיד, כי זה כל האדם - שנברא רק בשביל זה, כי לא בא לזה העולם העובר כי אם לעבד את ה' ולהכיר אותו יתברך, וכפי מה שיזכה על־ידי מעשיו הטובים - כן יזכה לטוב אמתי ונצחי בעת שיהיה חדוש העולם שלעתיד, שאז יהיה עקר קבול שכר עולם הבא, שכל אחד מישראל יש לו חלק שם, כי 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' (סנהדרין צ.).

נמצא, שעבודת איש הישראלי בכל יום שהיא בשביל התכלית הנצחי, היא שימשיך על עצמו על־ידי עבודה זאת קדשת חדוש העולם שלעתיד, וכל השנויים שהשם־יתברך עושה בעולם בכל יום, וכל הגלגולים והסבות נפלאות שמסבב ברחמיו בתחבולותיו הנוראות, לרמז לנו רמזים בכל יום לקרבנו אליו יתברך (כמו שמבאר בהתורה 'ויהי מקץ זכרון', עין שם), הכל כאשר לכל כדי שיתתקן האדם וכל חלקי העולמות התלויים בו, שיוכלו להתחדש לעתיד, שיהיה לו חלק טוב בחדוש העולם שלעתיד שהוא העולם הבא. ועל־כן בכל יום ויום נמשך התחדשות נפלא לגמרי. וצריך האדם לשום לב לזה בכל יום, כמו שמבאר בהתורה 'ויהי מקץ' על פסוק גדלת מאד וכו'. ואפלו מי שאין לו דעת להבין זאת כראוי, צריך להאמין בזה על כל פנים, שבכל יום נמשך חדשות לגמרי כמו שאנו אומרים בכל יום 'עושה חדשות' וכו'. וזה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, שצריכין שיהיה לו אמונה רבה להאמין בזה - שהשם־יתברך מחדש עולמו בכל בקר, שזהו בחינת חדשים לבקרים. (והבן היטב).

ובחינה זאת, דהינו בחינת התחדשות, דהינו התחדשות המחין והאמונה הקדושה נמשך בכל יום בבחינת חדשים לבקרים. ובכל שנוי הזמנים שהם ראשי חדשים וימים טובים, שבהם נמשך התחדשות המחין יותר. והעקר בראש השנה שאז היה חדוש העולם, כי בראש השנה נברא העולם, ואז עקר בחינת ההתחדשות על כל השנה כלה כנ"ל. ועל־כן אז הוא בחינת שנה והתעוררות השנה וכנ"ל, ועל־כן אז העקר שצריכין כל אחד להמשיך על עצמו בחינת חדוש העולם שלעתיד. ועל־כן מזכירין חדוש העולם שלעתיד בהשמונה־עשרה, שזהו כל ברכת זכרונות שמזכירין שם יום הדין הגדול שלעתיד שאז יהיה חדוש העולם, כמו שכתוב (נסח התפלה בראש השנה): 'צופה ומביט עד סוף כל הדורות' וכו', שאז יהיה חדוש העולם שלעתיד.

ועל־כן צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש השנה, לקבל מהם קדשה מבחינת רוח הקדש שלהם, כדי לזכות בשלמות לאמונת חדוש העולם, כדי שיזכה להמשיך על עצמו בחינת חדוש העולם שלעתיד בכל יום וכנ"ל, דהינו שיתחיל בכל יום מחדש ולא יפיל אותו שום דבר שזה עקר התשובה כנ"ל, כי צריכין לידע ולהאמין שבכל יום נעשה חדשות לגמרי וכנ"ל, ובשביל זה עוסקין אז לגמר התורה ולחזר ולהתחילה וכנ"ל. ועל־כן אז ממשיכין על עצמו מחדש קדשת ארץ־ישראל בבחינת (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה" וכו':