# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/22/

וזה בחינת סכות שאז יוצאין מביתו לתוך הסכה ואחר־כך חוזרין לתוך הבית בשמיני עצרת, ואז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה, והכל בחינה אחת. כי כבר מבאר, שהתקון של ראש השנה נמשך עד שמיני עצרת, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים ראש השנה), וכל התקון הוא בחינת התחדשות כנ"ל, בחינת 'חדש עלינו שנה טובה' - 'חדש' דיקא. ועל־כן צריך כל אחד לחדש גם את קדשת ביתו שנמשך מקדשת הבית־המקדש על־ידי המזוזה כנ"ל, שקדשה זאת נמשכת מכלל התורה שמתחלת בב' שהוא בי"ת דבראשית שהוא בחינת ראש בית. ועל־כן צריכין בכל שנה אחר יום כפור לצאת מביתו ולכנס לסכה שהיא דירת עראי, שהיא בחינת שרש קדשת הבית, כי סכה הוא בחינת "ענני כבוד", בחינת (שמות טז, י): "וכבוד ה' נראה בענן" שנמשך מה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל כח שעוסק בזה בכל ראש השנה, כמו שמבאר שם, שמאלו הענני כבוד נמשכת הרוח נבואה מבין שני הכרובים שנכנס לשם הכהן הגדול ביום הכפורים, כמו שכתוב (ויקרא טז, ב): "כי בענן אראה על הכפרת". ומאלו הענני כבוד שהם שרש הנבואה, כמו שמבאר שם - משם נמשך קדשת הסכה, כמו שכתוב (שם כג, מג): "בסכות הושבתי" וכו', ופרשו רבותינו ז"ל (סכה יא:) שהם ענני כבוד. ועל־כן כשיוצאין מהסכה, אז דיקא מתחילין התורה "בראשית", כי התורה, שהיא כלליות רוח נבואה, נמשכת מכבוד, כמו שמבאר שם, שהיא בחינת סכה שהיא ענני כבוד [וזה שכתב אדמו"ר ז"ל על פסוק (בראשית לג, יז): ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וכו' (סימן רסו), עין שם כי שיך לזה].