# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/23/

נמצא, שאחר סכות ביום שמיני עצרת שאז גמר התקון של ראש השנה שיוצאין משנה שעברה לזאת השנה החדשה, שעקר התקון התחדשות כנ"ל. ועל־כן מתחילין אז התורה מחדש, כי עקר ההתחדשות הוא התחדשות הדעת והמח, שהוא כלליות התורה הקדושה שצריכין להתחיל אותה עתה מחדש וכנ"ל, ועל־כן צוה אותנו השם־יתברך שגם קדשת בית שלנו נחדש אז, כי אז בשמיני עצרת חוזרין ונכנסין מהסכה לתוך הבית שלנו, ועל־ידי־זה אנו ממשיכין קדשת ביתנו מחדש לגמרי, על־ידי שיצאנו מתוך הבית ונכנסנו לסכה ששם שרש קדשת הבית שהוא קדשת התורה שמתחלת בב' וכנ"ל, ומשם אנו ממשיכין קדשת הבית מחדש, ואז אחר ימי הסכה אנו חוזרין ונכנסין לתוך הבית מחדש באותו היום שמיני עצרת, שאנו מתחילין התורה בעצמה מחדש בבי"ת דבראשית, כי הכל אחד כנ"ל.

ועל־ידי קדשת הסכה הקדושה - אנו ממשיכין עלינו כח קדשה העליונה, שגם בכל השנה כלה בכל עת שיוצאין מהבית לחוץ, הן לפי שעה קלה, הן כשיוצאין באיזה דרך ממש קרוב או רחוק, שאז יגן עלינו קדשת הסכה שהיא בחינת ענני כבוד שהגנו על ישראל בעת שהלכו בדרך במדבר. שעל־ידי־זה יהיה הדרך והטלטול שיוצאין חוץ מהבית לפעמים - יהיה הכל לטובה, כי בכל פעם צריכין לחדש דעתו ומחו שהוא בחינת התחדשות קדשת ביתו ששם המשכת החכמה כנ"ל, כי זה עקר מה שהשם־יתברך מסבב עם האדם כמה גליות וטלטולים לדרכים שמכרח לצאת חוץ מביתו, כי עקר קדשת האדם בתוך ביתו, כמו שכתוב (ישעיה מד, יג): "כתפארת אדם לשבת בית", וכתיב (תהלים פד, ה): "אשרי יושבי ביתך" וכו'. וזה כל שבח יעקב אבינו שהיה "איש תם ישב אהלים" (בראשית כה, כז), הפך עשו שהיה ידע ציד איש שדה (שם), ששם בשדה בחוץ כל הקלקולים והפגמים מצויים, בחינת "כי בשדה מצאה" (דברים כב, כז), בחינת (שם כא, א): "נופל בשדה" וכו' [וכמובא זה בספרים (שער הפסוקים פרשת שמות)]. אבל אף־על־פי־כן אפלו איש הישראלי שהוא מסטרא דיעקב שהיה צריך לישב בביתו ואהלו תמיד ששם עקר הקדשה וכנ"ל. אף־על־פי־כן בהכרח שיצא לחוץ לפעמים, והכל לטובה בשביל התחדשות, בבחינת (זהר בראשית מד.): 'זכאה מאן דעיל ונפיק', שזהו בחינת כלל הירידות והעליות של כל אחד מישראל, כי הירידה בשביל העליה, בבחינת 'ירידה תכלית העליה'. אבל כל זה תלוי באמונה שלמה על־ידי התקרבות לצדיקים אמתיים שיש להם רוח נבואה, שממשיכין אמונת חדוש העולם על כל אחד בשלמות בכל יום מחדש, עד שזוכין להמשיך על עצמו קדשת חדוש העולם של לעתיד בכל יום וכנ"ל.

כי צריכין לידע ולהאמין שכל מה שעובר על האדם בכל יום ובכל עת ובכל שעה, הכל הוא חדושים נפלאים של הבורא היחיד הקדמון יתברך - שחדש עולמו יש מאין המחלט בשביל האדם הבעל בחירה, כדי שיזכה לרב טוב הצפון של חדוש העולם לעתיד, ועל־כן עובר עליו מה שעובר, כפי האדם וכפי היום וכפי המקום וכו'. והכל בשביל בחינת התחדשות הנ"ל, ומי שאינו נופל לידי זקנה וישן נושן חס ושלום, כנ"ל - יכול להתחדש בכל פעם לטובה אפלו אם יעבר עליו מה. והעקר על־ידי התקרבות לצדיקי אמת ולספריהם הקדושים, שזכו להתחדש בשלמות בכל יום על־ידי קדשת ארץ־ישראל וכנ"ל.

וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דברים ו, ז), כי בהכרח שיצא האדם מן הבית, ששם כל קדשתו. וכשיוצא מן הבית צריך שיניח ידו על המזוזה (יורה דעה, סימן רפה, סעיף ב) - להמשיך על עצמו קדשת המזוזה הקדושה שהיא קדשת האמונה הקדושה, להמשיכה על עצמו גם בחוץ, כל זמן היותו בחוץ הן לפי שעה הן באיזה דרך ממש. ואז בדרך שאין בו מזוזה - ממשיך על עצמו קדשת האמונה על־ידי בחינת סכה, שהיא שרש קדשת הבית שמגנה על האדם בדרך וכנ"ל. ואז זוכה על־ידי הדרך דיקא - לחדש מחו שהוא קדשת ביתו על־ידי־זה דיקא, כי זה כלל, שתענוג תמידי אינו תענוג (תולדות יעקב יוסף, פרשת בא, אות ד), על־כן התחדשות המחין הוא על־ידי בחינת שנה תחלה, שהיא בחינת משא ומתן, בחינת יציאה לדרך: