# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/27/

וזה ויקם וילך ויבז עשו וכו' (בראשית כה, לד), שקם והלך ולא נשק המזוזה, כמובא (מצת שמורים שער מזוזה). שכל זה נסמך לפסוק (כז): ויעקב איש תם ישב אהלים. ואיתא בילקוט הראובני שזהו סוד מזוזות, שהוא בחינת אמת, עין שם דבר נפלא, כי כל פגם עשו הוא שהיה איש שדה, שהוא הפך קדשת הבית שקבוע בו מזוזה, שהוא בחינת יעקב איש תם ישב אהלים, ועקר הפגם שלא נשק המזוזה, הינו שלא המשיך על עצמו קדשת המזוזה כשיצא לחוץ לשדה, כי איש הישראלי שהוא מסטרא דיעקב 'איש תם', אפלו כשיוצא לחוץ מניח ידו על המזוזה, ועל־ידי־זה ממשיך קדשת המזוזה גם בהיותו בחוץ על־ידי כח קדשת סכה, שהוא גם כן בחינת יעקב, בחינת (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית" וכנ"ל. אבל עשו ההפך מכל זה, כשיוצא לחוץ אינו מניח ידו על המזוזה, כי אין לו אמונה, ועל־כן הוא 'איש שדה' ממש, כי עשו בבחינת פגם מזונא דגופא שהוא הפך מזונא דנשמתא, שהוא בחינת "הקל קול יעקב", שעל־ידי־זה "ידו אחזת בעקב עשו" וכו' (שם כה, כו), כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל, שכל קדשת האמונה נמשך על־ידי בחינת (שם כז, כב): הקל קול יעקב וכו', עין שם. ועל־כן היה כל פגם עשו על־ידי אכילה שאמר (שם כה, ל): "הלעיטני נא" וכו' וכו'. ועל־כן מקשר ונסמך יפה כל פרשה זאת על־ידי כל הנ"ל: