# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1412/64/6/

ועל־כן מסימין את התורה בפסוק "לעיני כל ישראל", שהוא מה ששבר את הלוחות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל. כי זה עקר התקון והגבורה הנפלאה של משה שהמשיך תקון נפלא על־ידי שבירת הלוחות דיקא, כדי שיוכל כל אחד לסלק מחו ודעתו בכל פעם, ולהשכיח ולסלק מדעתו לגמרי כל מה שעבר, כדי שיוכל להתחזק שלא יפל בשום אפן רק להתחיל בכל פעם מחדש. ובזה דיקא מסימין את התורה וחוזרין ומתחילין אותה מחדש - בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ - כי זה עקר התשובה שממשיכין בכל שנה בראש השנה ועשרת ימי תשובה, לחדש עצמו בכל פעם, בבחינת (איכה ה, כא): "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו 'כקדם'", בחינת (תהלים קג, ה): "תתחדש כנשר נעוריכי".

ועל־כן בכל שנה מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה בעתים הללו מראש השנה עד שמחת תורה, כי סיום התורה והתחלתה - זהו בעצמו בחינת סיום וגמר השנה והתחלת השנה חדשה, וכן האדם בעצמו צריך לבחינה זאת - לסים ולהתחיל, דהינו לסים ולגמר ולסלק הכל מה שעבר - עבר, ולהתחיל עתה מחדש, כי שלש קומות עולם־שנה־נפש הם בחינה אחת, וכלם מקבלים חיות מקומת התור ה, כידוע, וכלם מתחדשים בימים האלו מראש השנה עד שמחת תורה, שזהו בחינת סיום התורה והתחלתה, שזה עקר התקון וכנ"ל.

וזהו בחינת 'לוחות ושברי לוחות מנחים בארון' (בבא בתרא יד:), כי הלוחות הם בחינת זכרון, כי הלוחות הם כלל התורה שצריכין לכתבה לזכרון כנ"ל, ושברי לוחות הם בחינת שכחה כנ"ל, ושניהם מנחים בארון, כי אי אפשר לזכר את התורה כי אם על־ידי בחינת שכחה, על־ידי שישכח ויסלק מדעתו כל מה שעובר עליו בכל פעם, באפן שלא יפל על־ידי הזכרון, כי בענין הזכרון והשכחה צריכין לפלס דרכיו, כי אף־על־פי שצריכין לזכר מאד את כל דברי התורה, אף־על־פי־כן השכחה היא טובה גדולה מאד, כי יש הרבה דברים שצריכים לשכחם ולהעבירם מדעתו דיקא, כדי שלא יתבלבל ושלא יפל חס ושלום וכנ"ל, וכמבאר בדבריו ז"ל, ואי אפשר להאריך כאן בענין זה והמבין יבין מדעתו, ועין שם במקומו בספר ספורי מעשיות בסופו (שיחות הר"ן סימן כו):