# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1552/62/

מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר מתר לקבל שכר, אבל על תורה שבעל פה אסור לקבל שכר (יורה דעה סימן רמו, סעיף ה):

על־פי המאמר "כי מרחמם ינהגם" (בלקוטי תנינא סימן ז) הנ"ל (בהלכות מלמדים הלכה ב) ענין בן ותלמיד שהוא בחינת השגת דרי מעלה והשגת דרי מטה, בחינת 'איה מקום כבודו', שהוא השגת דרי מעלה, ובחינת מלא כל הארץ כבודו שהוא השגת דרי מטה, שזה בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה וכו', עין שם:

והנה ענין שתי השגות אלו דרי מעלה ודרי מטה הם בחינת כלליות כל התורה, כי עקר התורה הוא הדעת את ה'. ועקר הדעת, דהינו לדעת את השם־יתברך הוא שתי בחינות הנ"ל, דהינו בחינת 'איה' וכו' ובחינת "מלא כל הארץ כבודו", שזהו כלל ידיעתו יתברך, כביכול, ועל־כן התורה, שהיא עקר הדעת, היא כלולה משתי בחינות הנ"ל. ועל־כן מתחלת התורה מבראשית ומסימת לעיני כל ישראל. 'בראשית' זה בחינת מאמר סתום שהוא בחינת 'איה', בחינת כתר, כמבאר במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן יב). וזהו בחינת השגת דרי מעלה כנ"ל. 'לעיני כל ישראל', זה בחינת מלא כל הארץ כבודו, כמו שכתוב (דברים לד, יב): "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", שזה בחינת מלא כל הארץ כבודו, כי על־ידי היד החזקה, דהינו האותות והמופתים שעשה משה, נתגלה כי ה' שליט בארץ, בחינת מלא כל הארץ כבודו. וזה בחינת "לעיני כל ישראל" - שנתגלה אלקותו יתברך כביכול לעיני כלם, בחינת "מלא כל הארץ כבודו", שזה בחינת השגת דרי מטה. נמצא שהתורה כלולה משתי בחינות הנ"ל. וזה בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם בחינת יום ולילה, בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, שהם בחינת דרי מעלה ודרי מטה כנ"ל, כי תורה שבכתב היא בחינת ימין, בחינת יום, בחינת אספקלריא המאירה, בחינת שמים, שזה בחינת דרי מעלה, בחינת 'איה'. ותורה שבעל פה הוא בחינת שמאל, בחינת לילה, בחינת אספקלריא שאינה מאירה, בחינת דרי מטה, בחינת ארץ, בחינת מלא כל הארץ כבודו.

ועל־כן על תורה שבעל פה אסור לקבל שכר, כי עקר הלמוד של תורה שבעל פה הוא לגלות הדעת, לדעת כי "מלא כל הארץ כבודו", וכשרוצה לקבל שכר ונותן עיניו בממון אזי נופל לכסילות, כי עקר הכסילות על־ידי תאות ממון, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סט). ואזי נסתלק הדעת ונתעלם האור, ואינו זוכה לדעת כי "מלא כל הארץ כבודו", אבל על תורה שבכתב שהיא בחינת השגת דרי מעלה, בחינת 'איה' מקום כבודו מתר לקבל שכר, כי שם בבחינה העליונה, בחינת 'איה', אין להקלפות והסטרא אחרא שום אחיזה ומי שזוכה להשגה זו - אי אפשר להסטרא אחרא להתאחז שם כלל:

כי איתא בדברי רבנו ז"ל, שיניקת הסטרא אחרא וחיותם היא מבחינת 'איה' שהיא בחינת מאמר סתום, הינו מגדל ההסתרה וההעלמה, מחמת שבחינה זו היא נעלמת ונסתרת בתכלית ההעלם, על־כן משם חיותם, אבל מי שזוכה להשגה זו של בחינת 'איה' - שיודע מבחינת הסתרה זו וזוכה להשיג השגה זו של בחינת 'איה' שהוא תכלית הידיעה, אזי הסטרא אחרא והקלפות בטלים בתכלית הבטול, כי עקר יניקתם מההעלמה וההסתרה של בחינה זו, מחמת שאין לנו כח להשיג השגה זו, על־כן הם יונקים משם חס ושלום, ומתגברים בכפירות חס ושלום, על־ידי ההסתרה וההעלמה של בחינה זו. ועל־כן בזה העולם בחינת דרי מטה צריכין להאיר בחינת "מלא כל הארץ כבודו" דיקא - לגלות מלכותו יתברך, כי בחינת 'איה' אי אפשר לדרי מטה להשיג, ואדרבא, מבחינה זו הם יונקים על־ידי גדל ההסתרה ומכניסים כפירות חס ושלום.

ועל־כן על תורה שבעל פה אסור לקבל שכר. כי בהשכר והממון שמקבלים על תורה שבעל פה הם יכולים להתאחז חס ושלום, כי עקר אחיזתם בממון, ששם אחיזת כל העבודה זרה והכפירות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן כג). ואזי על־ידי־זה יכולים להעלים האור לגמרי, ולא יזכה לדעת זה של בחינת "מלא כל הארץ כבודו". על־ידי־זה שהם מעלימים האור חס ושלום, אבל על תורה שבכתב שהיא בחינת 'איה' - מתר לקבל שכר, כי שם אין להם שום אחיזה, כי עקר יניקתם היא רק מבחינה זו, מבחינת 'איה', הינו בחינת ההעלמה וההסתרה של בחינה זו, אבל מי שזוכה להשגה זו בקדשה, בבחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע, ומאחר שיודע ההסתרה על־כן אין להם שום אחיזה עוד, ועל־כן מתר לקבל שכר על תורה שבכתב שהיא בחינת 'איה', כי שם אי אפשר להם להתאחז חס ושלום, ולהעלים האור חס ושלום, מאחר שזוכה להשיג השגה זו של בחינת 'איה' ויודע אלקותו יתברך על ידי בחינה זו דיקא. על־כן אין להם שום יניקה עוד, כי יניקתם רק מההסתרה כנ"ל, אבל כשזוכה להשיג הסתרה זו, דהינו שמשיג בחינת 'איה' - אזי הם בטלים ומבטלים בתכלית הבטול. ועל־כן מתר לקבל שכר על השגה זו של בחינת 'איה' שהיא בחינת תורה שבכתב, כי שם אין להם שום אחיזה כנ"ל.

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (נדרים לז.): שמתר לקבל שכר על תורה שבכתב, כי הוא שכר פסוק טעמים, 'שכר פסוק טעמים' דיקא, כי טעמים הם אור עליון מאד מאד שאי אפשר להשיגו, שהוא בחינת 'איה' כמובא בכתבים (עץ חיים שער ה). ועל־כן מתר לקבל שכר, כי שם אין להם שום אחיזה כנ"ל. כי חיות הסטרא אחרא הוא רק מההסתרה וההעלמה של בחינת 'איה' כנ"ל. אבל מי שמשיג השגה זו שזה בחינת פסוק טעמים כנ"ל, אזי אין להם שום חיות כלל ומתבטלים לגמרי. ועל־כן אפלו כשמקבלים שכר על זה הלמוד אי אפשר להם להתאחז בזה חס ושלום, כי שם בהשגה זו אין להם שום כח להתאחז חס ושלום, אדרבא, על־ידי השגה זו של בחינת 'איה' בחינת טעמים - הם מתבטלים לגמרי כנ"ל, והבן היטב, כי אי אפשר לבאר דברים אלו בכתב.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: