# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1552/63/3/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (תקוני זהר תקון כא, דף מג.): 'אלמלא לא הכה משה בצור לא הוי טרחי רבנן בשמעתתא' וכו', כמובא (סימן יב, אות ד). כי הצור הוא בחינת תורה שבעל פה, כמובא. והכאת משה בצור זה בחינת שמאלה, שהוא בחינת הכאה, בחינת דינים וגבורות, כידוע, ומחמת שמשה רבנו היה מכרח לפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה, שהוא בחינת (במדבר כ, יא): להשקות העדה ובעירם - להמשיך להם פרנסה, ומחמת שדורו ערערו עליו אז על ידם בא לידי טעות והכה את הסלע במטהו פעמים, דהינו שהתגבר ביותר בחינת שמאלה, כי השם־יתברך אמר לו (שם כ, ח): "ודברתם אל הסלע", כי לא היה צריך לעורר בחינת שמאלה חס ושלום בעבדא ממש, רק לדבר בנחת אל הסלע, שהוא תורה שבעל פה, ואף־על־פי שצריך להמשיך מים ושפע של פרנסה - זה היה נמשך על־ידי בחינת שמאלה דק מן הדק. ומחמת שמשה רבנו היה קדוש בתכלית הקדשה, וכל כונתו היה לשם ה' לבד, על־כן סבר, שאי אפשר לו בשום אפן לפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה כי אם על־ידי הכאה ממש, כמו שהיה בפעם הראשון שצוהו השם־יתברך "והכית בצור" וכו' (שמות יז, ו). ובאמת לא כך היה רצון השם־יתברך עכשו, כי אדרבה, בפעם הראשון, הינו בתחלת התגלות התורה, היה באמת ההכרח להכות בצור כדי לעורר בחינת הכאה שהוא בחינת שמאלה כדי להמשיך מים לעדה, דהינו פרנסה, אבל אחר־כך שכבר נתעורר בחינת שמאלה כשצריכין לפרנסה - צריכין דיקא להמתיק בחינת שמאלה, ולאכללא שמאלא בימינה, ואז דיקא ממשיכין פרנסה. ועל־כן על־ידי הכאת משה בצור נמשכין כל הקשיות והחמרות שבהלכה, כי כלם נמשכין מבחינת השגיאה של הצדיק שהוא בחינת הכאת משה בצור, שהוא בחינת שמאלה, שמכרח הצדיק האמת שהוא בחינת משה לפל לשם בשביל פרנסה, כנ"ל: