# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/1552/63/4/

וזה בחינת 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים־סוף' (פסחים קיח.) כי קריעת ים־סוף היא בחינת לעשות דרך בים החכמה, לגלות החכמה והתורה בעולם ולהנצל שלא יטבע במים הזידונים, שהם הקלפות והמחשבות השוטפין על המח ומבלבלין דעתו בפניות וגסות כנ"ל, שזה זכו ישראל ביציאתם ממצרים, עד שזכו שגם בגשמיות נבקע הים בפניהם ועברו בים ביבשה, כי הכל אחד, כמו שזכו ברוחניות - כן זכו גם בגשמיות. ועל־כן 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא' (מכילתא פרשת בשלח), וגם זכו לבזה גדולה מאד, כי זכו אז להתגלות החכמה מאד ולפרנסה ועשירות גדול.

ומחמת זה היה עליהם קטרוג גדול, 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' (זהר תרומה קע:). ולכאורה תמוה, איך שיך לומר על ישראל אז 'הללו עובדי עבודה זרה', הלא כבר נטהרו מעבודה זרה קדם יציאתם ממצרים, כמו שכתוב (שמות יב, כא): "משכו וקחו לכם" - משכו ידיכם מעבודה זרה וכו' (מכילתא פרשת בא). אבל על־פי הנ"ל כי ישראל לא היו יכולים לעבר הים ביבשה, כי אם כשיזכו גם לבחינת קריעת ים סוף ברוחניות, שהיא לבקע ים החכמה ולזכות להשגת התורה.

וכשצריכין לבקע ים החכמה ולהשיג בתורה - צריכין לעשות שם שני דרכים, שהם בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כדי להמשיך פרנסה. ובשביל זה בהכרח צריכין לפל לאיזה שגיאה דקה שהיא בחינת שמאלה. ותכף כשנוטין אפלו כחוט השערה לשמאל - זהו בחינת עבודה זרה חס ושלום, כמו שכתוב (דברים יא, טז): "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים", שתכף כשסרין מאחרי ה' כחוט השערה - זהו בחינת עבודה זרה, כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל (דגל מחנה אפרים, תרומה). ותכף באין המים הזידונים חס ושלום, ורוצין לשטף חס ושלום. כי הם רוצין להתאחז בהשגיאה הדקה לגמרי ושיהיה למודו רק לשמאל חס ושלום, על־כן אז צריכין זכות גדול לעבר הים בשלום.

אבל ה' יתברך יודע תעלומות, ויודע שכל פנימיות כונתם באמת הוא רק לשמו יתברך, רק שהכרחו לפל כחוט השערה לשמאלה בשביל פרנסה לבד, על־כן התגבר ימין על שמאל ונתעורר זכות אברהם, שהוא ימין שעקד את יצחק בנו בחינת שמאל. ועל־ידי־זה עברו את הים בשלום, וזכו לעבר בים על־ידי בחינת שני הגשרים שצריכין לעבר עליהם את הים, שהם בחינת ימין ושמאל, שהם בחינת 'תרי גשרי דדונג' המבארים בסוף המאמר הנ"ל, כי ישראל זכו אז להתגלות התורה ולעשירות גדול.

ועל־כן קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים־סוף - כי אי אפשר לו לזכות לפרנסה כי אם על־ידי בחינת שמאלה. ועל זה צריך יגיעה גדולה, וקשה לו מאד לעבר דרך בחינת שמאלה בשלום, שלא יכשל שם, כי בהכרח שיפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה, אבל צריך לסבל יגיעה גדולה שלא יפל לשם לגמרי חס ושלום, רק כחוט השערה בשביל ההכרח לבד, שזהו בחינת תרי גשרי דדונג 'שור מהאי להאי ומהאי להאי' (קפץ מגשר אחד למשנהו), כמבאר שם בסוף המאמר הנ"ל, ועל־כן קשין מזונותיו כקריעת ים־סוף - כי זהו בחינת קריעת ים־סוף כנ"ל.

כי המצרים רדפו אחר בני ישראל, ועקר גלות פרעה ומצרים היה שהיה הדבור בגלות, כמובא (זהר וארא כה:). ובשביל זה היה משה כבד פה, הינו הדבור של תורה שבעל פה היה בגלות פרעה ומצרים שהם פגם הדבור, שהם בחינת המתנגדים החולקים על הצדיקים האמתיים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז. והשכינה שהיא התורה שבעל פה, שהיא בחינת כנסת ישראל, היא בגלות אצלם, עד שאפלו כשבחינת משה שהוא כלליות התורה נכנס אצל 'פרעה' שהוא אותיות 'הערף'. פגם הדבור, הפך הדבור שהוא בחינת הלמדן העוקם פיו על הצדיק האמת, וכשמשה נכנס אצלו, הינו שהתורה מעוררת אותו לתשובה ואומרת לו לשלח את ישראל מהגלות, הינו שישוב לה' ויוציא את כנסת ישראל, שהיא השכינה, שהיא תורה שבעל פה, מהגלות שבפיו, ויקים השכינה מעפרה, וילמד לשמה, ויחזיר התורה שבעל פה והשכינה וכנסת ישראל למקומם - אזי הלמדן פונה ערף מן האמת ממשמעות הטוב ואומר (שמות ה, ב): "מי ה' אשר אשמע בקלו לא ידעתי את ה'". כי הוא אינו רוצה לראות בהתורה משמעות הטוב שהוא התגלות ה', ואומר: "לא ידעתי את ה'". ואינו רואה בהתורה כי אם המשמעות להפך, ולומד רק בשביל הנאת גופו בשביל לגדל כבודו, להראות חדותו לרבים שהוא למדן מפלג ובקי בש"ס ופוסקים וכו', כנ"ל.

ועל־כן אין הלכה ברורה בשום מקום. שזה נמשך רק מגלות מצרים הנ"ל, בחינת (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה" וכו', כמובא בתקונים (תקון יג דף כח:): בעבודה קשה - 'בקשיא'. בחמר - 'דא קל וחמר'. ובלבנים - 'בלבון הלכתא' וכו', כי אלו היגיעות של הקשיות והחמרות שבהלכה - נמשך מגלות מצרים, הנ"ל.

ועקר הגלות של מצרים הוא נמשך מחמת הפרנסה, דהינו מחמת שהצדיק מכרח לפל לבחינת שמאלה בשביל פרנסה כנ"ל. שמשם נמשך אחיזתם, עד שרוצים להתגבר בבחינת 'שמאלה' שיהיה העסק בתורה להתיהר ולקנטר, וצריכין לסבל מרירות לברר זאת - לברר ההלכה ממחשבות רעות הללו. ואז דיקא זוכין לפרנסה, בחינת (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכש גדול".

כי באמת אף־על־פי שהפרנסה נמשך מבחינת 'שמאלה', אף־על־פי־כן אי אפשר להמשיך הפרנסה כי אם כשנכלל שמאל בימין. שמשם נמשכין כל ההשפעות מכלליות שמאלא בימינא, כידוע (זהר ויחי רמד.), כי כשנופל חס ושלום לבחינת שמאל לגמרי - בודאי לא יהיה לו פרנסה כלל, כי משמאל אחיזת הסטרא אחרא, שהוא אלהים אחרים שעל ידם נתעכב השפע, כמו שכתוב: "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר" וכו'. כי אין צריך לפל לבחינת שמאל רק לציר השפע שם, כי שם נצטיר השפע העליונה שאין בה שום ציור. נצטירת שם לבחינת עשירות ופרנסה, אבל אחר־כך צריך תכף לחזר לימין ולכלל שמאל בימין כדי שיוכל להמשיך העשירות והפרנסה לעולם, כי עקר הפרנסה על־ידי ימין, שהיא בחינת חסד, כמו שכתוב: (תהלים קלו, כה): "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו":