# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/2535/63/3/

נמצא, שהעקר מה שאין האדם מתקרב להשם־יתברך הוא מחמת רבוי תבערת הלב חוץ מהמדה כנ"ל. וזה בחינת (סוטה כב:): 'עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס', דהינו שהוא עושה מה שעושה, וכשמזכירין אותו לשוב להשם־יתברך, הוא רוצה רק שיהיה נעשה תכף ומיד צדיק גמור כפינחס, ואם לאו - אינו רוצה כלל.

ועל־ידי־זה נטרד ירבעם בן נבט, כי השם־יתברך תפסו בבגדו, ואמר לו: חזר בך ואני ואתה ובן ישי נטיל בגן־עדן, ושאל - מי בראש, השיב השם־יתברך, בן ישי בראש. ומחמת זה לא רצה לשוב, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קב.). ולכאורה הדבר תמוה, כי הלא ירבעם היה חכם גדול, ואיך יעלה על דעתו לשאל את השם־יתברך מי בראש, וכי יהיה חוטא נשכר, היעלה על הדעת שאחר שהרשיע כל כך - יהיה גדול יותר מדוד המלך עליו השלום שעבד את השם־יתברך ביגיעה גדולה מאד מאד כל ימיו?

אך על־פי הנ"ל מבאר הענין היטב, כי תכף כשהזכירו השם־יתברך לשוב - תכף נתלהב ירבעם מאד מאד להשם־יתברך בהתלהבות גדול ועצום מאד, עד שלפי עצם ההתלהבות אז היה יכל לעלות למדרגה, עד שיהיה גדול מאד אפלו יותר מדוד המלך עליו השלום, והיה רוצה לשוב רק באפן שיבטיחו השם־יתברך שיזכה לתשובה גדולה כל כך עד שיעלה למדרגה גבה יותר מדוד המלך עליו השלום, נמצא שלא דבר שטות גמור, כי לא עלה על דעתו שיהיה בחנם גבה מדוד, רק ששאלתו היה שהיה רוצה לעבד את השם־יתברך כל כך עד שיעלה במדרגה יותר מדוד, וזהו בודאי אפשר ואפשר, כי כל אדם אפלו פושעי ישראל יכול לעלות למדרגות גבוהות מאד, כי 'במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמד' (ברכות לד:), אבל אף־על־פי־כן הסכיל מאד במה שתלה תשובתו בזה דיקא, הינו שהשיב להשם־יתברך שאינו רוצה לשוב כי אם בזה האפן שיהיה גדול מדוד.

ועל־כן השיב לו השם־יתברך להפך - שבן ישי בראש, כי הוא מחיב להיות מרצה לשוב, אפלו אם לא יזכה רק למדרגה קטנה מאד, כי עקר התשובה הוא לב נשבר, ומאחר שאדם יודע שפגם כל כך - הוא מחיב להיות מרצה שיעשה מה שיעשה בשביל השם־יתברך, ואף־על־פי־כן לא יזכה כי אם למדרגה הפחותה מאד, ואם לא יזכה על־ידי כל עבודתו כי אם למעט ענשו בגיהנם קצת, גם כן כדאי לבלות כל ימיו בעבודת ה' בשביל זה לבד, כי צער אחד בגיהנם רגע אחת עולה יותר מכל העולם הזה כל ימי חייו, ואם יהיה מרצה לכך - בודאי השם־יתברך ירחם עליו כי חפץ חסד הוא ורוצה בתשובתן של רשעים, ו'הבא לטהר מסיעין לו' (יומא לח:), וברבות הימים, אם יהיה חזק בדעתו לבל יניח את מקומו אפלו אם יעבר עליו מה, יוכל לזכות לעלות מדרגא לדרגא ולקנות חיי עולם ויזכה למה שיזכה, אשרי לו.

נמצא, שמה שהאדם בוער להשם־יתברך חוץ מהמדה - מחמת זה נכשל לגמרי חס ושלום. וזה בחינת גסות ורום לבב, כי מחמת הגאות שבלבבו אינו רוצה לעבד את השם־יתברך כי אם כשיזכה לעבד את השם־יתברך בעבודה גבה מאד וכו' כנ"ל, כי באמת אף־על־פי שבודאי ראוי להאדם לעבד את השם־יתברך בכל מיני עבודות ולסלק עצמו מהעולם הזה לגמרי, כי לכך נוצר, אף־על־פי־כן יקר בעיני השם־יתברך כל תנועה ותנועה שעושין בשבילו יתברך, על־כן "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" (קהלת ט, י), ואם אין אתה זוכה להתגבר לעשות כראוי לך, על כל פנים עשה מה שתוכל, הן מעט הן הרבה, ועל כל פנים לא תאבד עולמך לגמרי, חס ושלום: