# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/2535/63/4/

ועל־כן צריכין לקדש את האכילה של ישראל בכמה קדשות כדי שלא יבער הלב על־ידי האכילה חוץ מהמדה לימין או לשמאל, כי שניהם אינם טובים כנ"ל. וזה בחינת פגם אכילת "עץ הדעת טוב ורע", כי הוא מערב טוב ורע ושניהם פגומים, כי גם הטוב הוא פגום, כי הוא חוץ מהמדה. והרע בודאי הוא רע, ועל־כן הזהיר השם־יתברך שלא יאכל אכילה זאת שמערב טוב ורע כנ"ל, כי צריכין להתדבק בעץ החיים שהוא התורה שמקררת הלב שיהיה בהדרגה ובמדה כנ"ל, כי אדם הראשון פגם בשני הבחינות הנ"ל, כמובא, שאדם הראשון הסתכל במה דלא הוי לה רשו, שזהו בחינת תבערת הלב להשם־יתברך חוץ מהשעור. וגם מבאר בתורה שפגם על־ידי רבוי תאוה, כמו שכתוב (בראשית ג, ו): "וכי תאוה הוא לעינים" וכו', הינו שני הבחינות הנ"ל - שהם תבערת הלב להשם־יתברך חוץ מהמדה, ותבערת הלב אל התאות שזהו בחינת "עץ הדעת טוב ורע", שנקרא טוב ורע, ושניהם לגנאי, כי גם הטוב הוא פגום מחמת שהוא חוץ מהמדה, כנ"ל.

כי הא בהא תליא, מחמת שהאדם בוער חוץ מהמדה כשאינו זוכה לקרר חמימותו על־ידי התורה הקדושה, אזי יכול חס ושלום לפל על־ידי־זה לתאות רעות ולהכשל מאד כנ"ל. שזהו בחינת (תהלים קז, כו): "יעלו שמים ירדו תהומות", שמחמת שהעליה הוא 'שלא כסדר' עד לשמים, גם הירידה חס ושלום עד התהום חס ושלום, בחינת (שם קב, יא): "מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני", כי זהו בחינת הריסה, בחינת (שמות יט, כא־כד): "פן יהרסו לעלות אל ה'", וכמבאר במקום אחר (סימן עב).

ועל־כן עקר מה שנכשלה חוה היה על־ידי שהוסיפה על הצווי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ג): 'דחפה עד שנגעה בו' וכו'. כי מה שהוסיפה על הצווי ואמרה שגם הנגיעה אסורה, זה בחינת חוץ מהמדה, ועל־ידי־זה נכשלה לגמרי ואכלה מעץ הדעת. ועל־כן גם בתחלה עקר התחלת הסתת הנחש היה על־ידי הוספה שאמר (בראשית ג, א): "אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן" וכו'. וזהו בחינת מה שהיה שואל עשו את אביו (בראשית רבה סג, י): אבא, איך מעשרין את התבן ואת המלח. וזהו מה שהזהירה התורה: "לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו". וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ל, ו): "לא תוסף על דבריו", כי כל זה הוא בחינת רבוי אור חוץ מהמדה, שעל־ידי־זה יוכל להכשל לגמרי חס ושלום כנ"ל: