# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea2/2535/63/5/

וזה בחינת תרומה לכהן שצריכין לתן מן הלחם תרומה לכהן, כי הכהן ממשיך רוח אלקים המרחף על פני המים שהיא התורה שהוא הרוח של כנפי ראה המנשב על הלב לקרר חמימות הלב, כנ"ל, כי זה בחינת ברכת כהנים, בחינת (ויקרא ט, כב): "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם". ועקר ברכת כהנים הוא שלום, כמו שמסימין, "וישם לך שלום". ועל־כן ברכת כהנים הוא אצל 'שים שלום', ושלום זה בחינת שעושין שלום בין המדות על־ידי התורה שמרחפת על הלב, ומקררת התאות, וגם מצמצמת את התלהבות הלב - שלא יהיה מתלהב חוץ מהמדה. וזהו בחינת שלום - שמחבר שני הפכים הנפש והגוף, כי הנפש בוערת להשם־יתברך בלי שעור, וכן הגוף להתאות חס ושלום, וצריכין לקרר הלב על־ידי התורה ולהמשיך בחינות שלום - שיהיה שלום בעצמיו לעבד השם־יתברך בהדרגה ובמדה.

ועל־כן ברכות כהנים הוא על־ידי נשיאת הידים, כי הידים הם בחינת כנפי ראה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן מה), כי כשנושאין הידים - נתנשאין הכנפי ראה שסמוכין אליהם, כמבאר בפוסקים (בית־יוסף, יורה־דעה, סימן נג) - שבשביל זה נשבר הגף טרפה, כי בודאי נקבה הראה. וידים הם במקום הכנפים שבעוף, נמצא, כשנושאין הידים - נתנשאין כנפי ראה, אשר בהם הרוח המנשב על לב שמקרר חמימות הלב, כנ"ל. וזה בחינת ברכת כהנים שהוא שלום, שמברכין בנשיאת כפים דיקא, כדי להמשיך הרוח שבכנפי ראה שנושב על הלב, ויקרר חמימות הלב ולזכות לעבד השם־יתברך בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת שלום, כנ"ל.

כי עקר התורה הוא אצל הכהן, כמו שכתוב (דברים לג, י): "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" וכו'. כמו שכתוב (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". כי הכהנים ממשיכין התורה לישראל, שהוא בחינת רוח חיים שבכנפי ראה, שממשיכין בנשיאת כפים על־ידי ברכת כהנים שהוא בחינת שלום, כנ"ל. ועל־כן גם התורה נקראת 'שלום', כמו שכתוב (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן" וכו'. ועל־כן צריכין לתן תרומה לכהן, שעל־ידי־זה מקדשין את הלחם הסועד את הלב - שלא יבא חמימות אל הלב חוץ מהמדה כנ"ל, כי על־ידי הכהן נמשך הרוח שבכנפי ראה המקרר חמימות הלב הנמשך על־ידי האכילה כנ"ל.

ועל־כן צריכין ישראל לקדש אכילתם על־פי התורה, כמו שכתוב (תהלים מ, ט): "ותורתך בתוך מעי", כדי לקרר על־ידי התורה חמימות הלב שנמשך על־ידי האכילה כנ"ל. וזה בחינת נטילת ידים במים קדם האכילה, כי צריכין לקדש את הידים במים, ששם "רוח אלקים מרחפת", בבחינת (בראשית א, ב): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", כנ"ל. ועל־כן על־ידי המים מקדשין את הידים שיהיו בהם רוח אלקים, שהוא הרוח שבכנפי ראה שהם כנגד הידים, ואז יכולין לשאת הידים בקדשה גדולה, בבחינת "שאו ידיכם קדש", בבחינת נשיאת כפים, ועל־ידי־זה נתנשאין הכנפי ראה ומרחפין על הלב שלא יזיק האכילה חס ושלום, שלא תביא האכילה רבוי חמימות בלב - שלא יבער הלב חס ושלום חוץ מהמדה, דלא יוקיד כל גופא, כנ"ל.

וזה בחינת תרומה לכהן ומעשר ללוי, כי עקר הצמצום הוא על־ידי הלוי שהוא בחינת צמצום כידוע (זהר קרח קעח:), כי הכהן ממשיך רוח חיים לקרר הלב, אבל עקר הצמצום שיהיו בהדרגה ובמדה הוא על־ידי הלוי. ועל־כן תרומה לכהן אין לה שעור, כי שם בבחינת כהן הוא עדין בבחינת בלתי שעור, רק החכמים שהם בחינת תורה שבעל פה הם נתנו שעור, כי עקר השעור וצמצום הוא על־ידי הדבור שהוא בחינת מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תקוני זהר יז.). ועל־כן החכמים שהם בחינת תורה שבעל פה נתנו שעור ומדה גם לתרומה הנתנה לכהן, אבל עקר השעור והמדה הוא בבחינת לוי. ועל־כן צריכין לתן מעשר ללוי - כדי לצמצם הלב שיהיה בהדרגה ובמדה כראוי.

ועל־כן בכל העבודות של הבית־המקדש היה הלוי מסיע לכהן, כמו שכתוב (במדבר יח, ב): "וילוו עליך וישרתוך". כי הלוי עושה גבול ומדה להקדשה הנמשכת על־ידי הכהן שיהיה בהדרגה ומדה, שזהו בחינת מה שהיו הלויים מנצחים בשיר על הדוכן, כי שיר הוא מסטרא דגבורה, כמובא (זהר נשא קכא:), ועקר השיר הוא בחינת מדות וצמצומים שנתצמצם הרוח שבכנפי הראה שמשם יוצא הקול מהגרון, ועל־ידי שיודעין לצמצם הרוח שבכנפי ראה במדות ומשקל השיר כראוי - על־ידי־זה עקר השיר, כידוע בחוש, נמצא שהשיר הוא בחינת צמצום הרוח שבכנפי ראה שינשב כסדר על הלב, כי גם הרוח שבכנפי ראה צריכין לצמצם שינשב בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת עבודת הלוי שמסיע את הכהן בשעת הקרבנות, ועקר עבודת הלוי הוא השיר שעולה ויורד בנגינה כפי משקל השיר, בבחינת (איוב כח, כה): "לעשות לרוח משקל", הינו לרוח שבכנפי ראה: